פרשת בראשית – אבינו מלכנו עשה למען טבוחים על ייחודך ועשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך

 

השבוע הראשון של מלחמת שמחת תורה

ליל שבת בראשית תשפ"ד היה ליל שבת ראשון אחרי פרוץ המלחמה. מפאת החשש מירי טילים, מנייני התפילה התקיימו במקלט בהרכבים קטנים. היינו תחת הרושם המטלטל של הטבח בשמחת תורה. רבים מהנרצחים עדיין לא זוהו, ולא הובאו לקבורה. לרוב משפחות הקהילה היו בנים בחזית, והדאגה והחרדה גדולים.

הדרשה

אני מודה ומתוודה בפניכם – לא הבנו בקהילה את גודל הזוועה בשמחת תורה עצמה. שמענו שמועות על אסון גדול שמתרחש בדרום. לעגמת לבנו, המציאות הרבה יותר קשה מהשמועות והלב סוער.

אף שכבר עבר שבוע, עדיין לא זיהו ולא קברו את כל המתים; יש הגדרה הלכתית למצב הזה. וכך הלכות אבלות ייטיבו להגדיר עבורנו את המקום בו אנחנו עומדים עכשיו – הן את סערת הרגשות שלנו והן קבלת השראה להגדרת המשימות המוטלות עלינו בעת הקשה הזאת.

למועד בין הפטירה לקבורה יש שני מושגים הלכתיים שמבטאים את מערבולת הרגשות בעת הזאת – אנינות ומתו מוטל לפניו. ולא ראי זה כראי זה.

'אנינות' – מבטאת את הצער העמוק בלב, את התדהמה מהמוות שתמיד מגיע בהפתעה. אנינות מוגבלת ליום המיתה עצמה, ועיקרה איסור אכילת קדשים, שמבטאת את תחושת הריחוק מהקב"ה.

'מי שמתו מוטל לפניו' – על קרובי המת מוטלת החובה לעסוק בצרכי הקבורה. במהלך הזמן הזה הם פטורים מקיום מצוות.

הדברים אמורים ביחס לכל מי שמת לו מת – הוא נתון בתוך מערבולת כאשר הוא מיטלטל בין הצפה של תחושת צער עמוקה וכאב עמוק שמפלח את הלב ובין המשימה המוטלת עליו לקבור את מתו. המשמעות עבורנו היא שלא ניתן כעת למלא במלואו את חובת האנינות – עכשיו העת לתפקד ולפעול.  ניתן לדמעות להתפרץ מאוחר יותר בתקופת האבילות.

אנינות – בשעה זו אנחנו אוננים. הייתי רוצה לקרוא כירמיהו הנביא קינות לבכות את שבר בת עמי.

בצד החושך גם ראינו אור – ראינו את גבורתם של רבים שרצו דרומה לחזית, ביניהם בן קהילתנו יוסף מלאכי גדליה הי"ד שנפל בקרב בכפר עזה. כולנו עומדים נפעמים מול עוז רוחו ועוז רוחם של שאר הלוחמים.

השנה, יום השנה החמישים למלחמת יום כיפור, חשתי צורך מיוחד להזכיר בעצם היום הקדוש את הקדושים שנפלו בקרבות. וכך בדברים שדרשתי בפניכם ביום הכיפורים לפני 'יזכור', עמדנו על הכפילות של תיאור הקדושים שמתו על קידוש השם ב'אבינו מלכנו'.

'אבינו מלכנו עשה למען טבוחים על ייחודך'

'אבינו מלכנו עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך'

בשעת אמירת הדברים, לא העליתי על דעתי שהדברים רלוונטיים גם היום.

טבוחים על ייחודך – בנינו מדינה וקיבלנו על עצמנו שהיא תגן על יהודים שלא יטבחו בהם יותר; איזה חושך נפל עלינו שבמדינת ישראל תשפ"ד יהודים נטבחים, נצורים בממ"ד וצועקים לעזרה והיא מתבוששת להגיע…

באי באש ובמים על קידוש שמך – כמה אור מאיר לנו מגבורתם של אלו שרצו לתוך האש כדי להציל אחרים – כיתות כוננות, חיילים שרצו להילחם במחבלים, אזרחים שללא כל צו גיוס רצו דרומה לתוך האש להציל מהתופת.

כל הקדושים ראויים להיספד כהלכה, ואני מקווה שזה עוד ייעשה עם שוך הקרבות. ברם, בשעה זו, בה אנחנו גם במעמד של 'מתו מוטל לפניו', יש לנו משימה, וחובה עלינו בצד הדמעות להיחלץ חושים להגנת העם והארץ.

במלחמת מצווה הכל יוצאים – כולנו מגוייסים – מי בצבא ומי בעורף.

ברמה הקהילתית – ברוב משפחות הקהילה יש בנים ובנות שמגויסים למערכה. להם אני אומר – אתם גיבורי החיל שלנו. אנחנו המשפחות בעורף תומכי לחימה. אנחנו אומרים לכם כמה אנחנו אוהבים אתכם, גאים בכם, דואגים לכם וסומכים עליכם שתבצעו את המשימות שמוטלות עליכם. בהרבה משפחות יש בנות זוג שמתמודדות בגבורה עם העדר אבא ובן הזוג בבית, ואנחנו נתמוך בכן, מעלים על נס את גבורתכן.

יש תפקיד גם לאלו שבבית – עלינו להישמע להוראות פיקוד העורף, להכין את הממ"דים. מסקנה ברורה  מהמאורעות – אזרחים צריכים להיות מוכנים למצב בו הם יצטרכו להגן על עצמם. דעו שיש יוזמות מקומיות למשמר אזרחי באופן מאורגן בעירייה ובשכונה [חשוב מאד שיהיה מאורגן] – תתנדבו לזה ולכל דבר שנצרך.

ברמה הלאומית – אנחנו חווים מראות נפלאים של התגייסות כללית ואחדות.

זה סוד העם שלנו.

חווינו בחודשים האחרונים התפרקות, מחלוקת ומריבה – והנה העם קם כלביא – מתאחד ונרתם.

אנחנו לומדים בבית הכנסת בין מנחה לערבית הלכות מלחמה – קראנו את דברי העידוד של כהן משוח מלחמה

שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃ (ד) כִּ֚י י"י֣ אֱ-לֹֽהֵיכֶ֔ם הַהֹלֵ֖ךְ עִמָּכֶ֑ם לְהִלָּחֵ֥ם לָכֶ֛ם עִם־אֹיְבֵיכֶ֖ם לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃

הכהן מזהיר שלא לפחד – כי זה טבעי לפחד; הקריאה היא לתפקד, להתגבר על הפחד, שהפחד לא יגרום לשיתוק.

כמה נאים דברי רש"י שהמלים 'שמע ישראל' מהדהדים את 'שמע ישראל'

אפילו אין בכם זכות אלא של קריית שמע בלבד, כדיי אתם שיושיע אתכם.

הגמרא בברכות ו, א, מתארת שהקב"ה מניח תפילין, ואחת מהפרשיות בתפילין שלו כוללת את הפסוק 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (שמואל ב, ז, כג). הגמרא מתארת דואט בין התפילין שלנו ובין התפילין של הקב"ה:

אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים ו׳:ד׳} ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱ-לֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״

אני מאמין בלב שלם שרוב עם ישראל מתאחד סביב קריאת שמע; כשהקב"ה רואה שאנחנו גוי אחד בארץ – 'כדיי אתם שיושיע אתכם'. אנחנו נעשה את שלנו והוא יושיע אותנו.

מבט קצר לפרשת שבוע ולעתיד – אנחנו מתחילים לקרוא פרשת בראשית .

הפרשה מתארת את הקוד הבסיסי של העולם ושל האנושיות:

1. העולם נברא – עיקרו שאין כאוס. האמונה בבריאה משמעה אמונה בהשגחה – יש דין ויש דיין.
2. האדם נברא בצלם אלוקים – כמה קדושים הם חיי אדם; לאיזה מדרגה גבוהה אדם יכול להתעלות, וגם לאיזה שפל הוא יכול להגיע – הכל מכוח הבחירה שניתנה לאדם.

הקוד הזה של 'צלם אלוקים' הופר בפרשת בראשית על ידי קין הרוצח. נשים לב שהוא לא צווה שלא לרצוח; זה קוד בסיסי כל כך שהוא נתבע על הפרתו, אף שלא הוזהר על כך.

ראינו השבוע את תלמיד קין מפירים כל קוד אנושי. מפלצות האדם של החמאס הפירו כל קוד אנושי בסיסי, הם עמלק.

כדמו של הבל, קול דמי אחינו צועק מהאדמה, וכמו דם הנביא זכריה שלא נבלע באדמה, הדם הזה לא ייבלע – יש תביעה מאתנו שדברים ישתנו, שאסור לנו לחזור למה שהיה כאן לפני שמחת תורה.

נלמד ממי שבא באש ובמים – לנהוג כמותם. מוטלת עלינו החובה להתעלות מעל אינטרסים אישיים – לפעול לשם שמים.

נשמור מכל משמר על האחדות בעם ישראל – הבה לא נחזור בשום פנים למחלוקת שהיתה בתוכנו בשנה החולפת.

הבה נהיה בעלי עין טובה על אחרים, על מי ששונה מאתנו, הבה נלמד למצוא מכנה משותף  ודרכים לחיות יחד.

שנזכה שמתוך השבר ייולד משהו חדש.

לפני כמה חודשים, עמדתי יחד עם מהנדס בניין על הגג של 'הדר דימול' ברמת גן, בשעת חופתה של בת של חברים. השקפנו משם על בור באתר בנייה סמוך. המהנדס שיתף אותי בדברים שהוא אומר לילדיו כל שנה בתשעה באב – 'ככל שהבור עמוק יותר, אני מצליח לדמיין ששם ייבנה בניין גדול יותר'.

אנחנו בבור עמוק; יחד נוכל לבנות בניין גדול.

שולחים חיבוק למשפחות השכולות; מתפללים לשלום החטופים והשבויים; נחושים להילחם ולהגן על עצמנו. הבה נאמר זה לזה:

חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱ-לֹהֵינוּ וַי"י יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו.

ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום