שיעור 1 – פרשיות נזיקין בשמות כא-כב

סיכום

בשיעור הראשון עסקנו בהיבטים הבאים:

1. הגדרת גבולות ספר הברית שבמסגרתה מצויות פרשיות נזיקין, תוך דגש על דרכי התיחום של יחידות בתורה (לשונות הדיבור, הפסקת הפרשיות פתוחה וסתומה, סגנון משתנה וחלוקת תמאטית).
2. מיקום פרשיות נזיקין בסמוך לעשרת הדברות – עסקנו בהצעת הרמב"ן שספר הברית הינו הרחבה ומדרש של עשרת הדברות, ומכוח זה בקשר אפשרי בין "לא תחמוד" לפרשיות נזיקין. יסוד ההצעה בנויה על הנחה כי יש לראות בעשרת הדברות מעין חוקת יסוד ממנה נגזרות הלכות רבות. הוצע כי היסוד של "לא תחמוד" הינו קבלת התיחום בין רשותי ובין רשות האחר, יסוד העומד בבסיס החובה להיזהר בממון השני.
3. עמדנו על הסגנון הקזואיסטי של פרשיות נזיקין:
   • הצגת ההלכה באמצעות מקרה מניחה ידע מטרים.
   • משפט קזואיסטי דורש המשגה לכלל עקרונות הלכתיים.
   • המשפט הקזואיסיטי עוסק בדין של המקרה שאירע ולא בנורמטיביות של יצירת המקרה.
4. קשר אפשרי בין המקרים בפרשת משפטים ובין מקרים בספר בראשית ותחילת שמות (יש קובץ ובו ההקבלות בתיקייה של שיעור העיון ברשת). התקבולת מסבירה בחירה של חלק מהמקרים ושופכת אור על קשרים בין חוק התורה החוק בספר בראשית (יפורט יותר בהמשך).
5. לשלושת הנקודות האחרונות זיקה להעדר הזכרת איסור להזיק בפרשיות נזיקין. העדר ההזכרה נובעת מהסגנון הקזואיסטי, והאיסור נזכר בפרשות המקבילות. באזני "וכי ינצו אנשים" צריכה להדהד קריאתו של משה רבנו – "רשע למה תכה רעך", ובאזני מפתה צריכים להדהד דברי התורה "כי נבלה עשה בישראל וכן לא ייעשה". האיסורים נזכרים בחלק התורה שלפני מתן תורה ונובעים ממוסר אנושי בסיסי. התורה מרבה להשתמש במונח "רעך", ונראה כי המונח כולל בתוכו את החובה להתייחס לצרכי האחר.