השיעור ממשיך בניתוח הסוגייה ובהצעה כיצד התהפכו היוצרות מאיסור להיתר – דיוק מבנשנת ברכות פרק ב' על ק"ש של חתן  היה הכלי באמצעותו האמוראים 'פתחו' מחדש את הנושא והתירו לבעול בתולה בתחילה בשבת. בחצי שני של השיעור יש ניתוח של הסוגייה ו, ב והדיון על היחס בין בקי ושאינו בקי.

מראי מקומות:

א. סיום מבט כולל על הסוגיה

• ירושלמי ברכות ב, ו – השוו את האמור בה לסוגיות בבלי כתובות ה-ז ונידה סד:
• נבקש לחשוב על שאלה שהטרידה ראשונים –  ראה ה: רש"י ד"ה או כר"ש; תד"ה לדם הוא צריך – האם הניתוח של הסוגיה שערכנו בשיעור יכול לשפוך אור על התתייחסות לפסיק רישיה בו: וההתעלמות ממנו בה:?

ב. להרחבה – להעמיק בפרשנות הדיון בין אביי ורבה על פסיק רישיה ו: 

• ו: 'והני תנאי כהני תנאי… שמא יראה ויאבד'
• הערות נוסח – רבא או רבה? סודר או טורד? ראו בראשונים האם גורסים 'וליטעמיך' – מוזמנים לעיין בהכי גרסינן ובדקדוקי סופרים
• רש"י על הסוגיה; תד"ה לא כהללו; תד"ה אלא מעתה; רמב"ן וריטב"א (להרחבה – ראב"ד על הסוגיה)

ג. ז. – מתוך שהותרה ביום טוב

• ז.  תד"ה מתוך
• אינו שוה לכל נפש – ביצה כא:, המשנה, בית שמאי…'; שם תד"ה לא יחם אדם; רמב"ם יום טוב א: טז