מימרת רבא 'רָאָה סֶלַע שֶׁנָּפְלָה,נְטָלָהּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ עַל מְנַת לְגוֹזְלָהּ, עוֹבֵר בְּכוּלָּן מִשּׁוּם {ויקרא י"ט:י"ג} לֹא תִּגְזוֹל, וּמִשּׁוּם {דברים כ"ב:א'} הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, וּמִשּׁוּם {דברים כ"ב:ג'} לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם. וְאַף עַל גַּב דְּחָזְרָה לְאַחַר יֵאוּשׁ, מַתָּנָה הוּא דְּיָהֵיב לֵיהּ, וְאִיסּוּרָא דַּעֲבַד, עֲבַד. נְטָלָהּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ עַל מְנַת לְהַחֲזִירָהּ, וּלְאַחַר יֵאוּשׁ נִתְכַּוֵּין לְגוֹזְלָהּ, עוֹבֵר מִשּׁוּם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם.
הִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁנִּתְיַאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וּנְטָלָהּ, אֵינוֹ עוֹבֵר אֵלָּא מִשּׁוּם לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם בִּלְבָד'.
דיון רחב בדברי הראשונים על הקביעה שלא ניתן להשיב אבידה אחרי ייאוש, והיחס בין 'באיסורא אתא לידיה' באבידה ובין אותו מונח בגזילה. התמקדות בשיטת הרמב"ן ששומר אבידה הופך את החפץ ללא אבוד ולכן יש חובה להשיבו

מראי מקומות

א. נפל משנים או משלשה

נדון בשיטת רש"י ותוספות על שבועת היסת בסוגייתנו – שבועת היסת על טענת שמא
המפגש של ננפל משנים עם יאוש שלא מדעת – רש"י לעומת ראשונים אחרים

ב. אמר רבא ראה סלע שנפלה

שימו לב לדיון בראשונים האם ניתן להשיב אבידה לאחר ייאוש – יש דברים יסודיים בחידושי הרמב"ן
שימו לב לדיון בראשונים מי האמורא – רבה או רבא.
בזיקה לדיון הרמב"ן בסוגיה זו – האם אבידה היא באיסורא אתא לידיה או בהיתרא? מחלוקת רמב"ן ותוס' על היחס בין ב"ק סו. לב"מ כא: (האם המונח 'באיסורא' מתפרש באותו אופן בשתי הסוגיות?)