מראי מקומות

א. רבי חייא קמייתא

אנחנו עומדים בפתחה של סוגייה מורכבת העוסקת ביסודות של חיוב שבועת מודה במקצת. סוגיית הגמרא היא עד ד. וכרוכה בעיון במימרת רבי חייא, במימרת רבה ובדיני מיגו שונים. נפתח במבוא קצר לשבועת מודה במקצת ולאחריה ניכנס לעובי הקורה בלימוד הסוגיה.

כדי להבין כיצד שבועת מודה במקצת הגיעה למסכת בבא מציעא אני מציע לעיין בתחילת הסוגיה ג. "תני רבי חייא… וקתני ישבע".

ב. רקע כללי על שבועות הדיינין

1. רמב"ם הלכות טוען ונטען פ"א הלכות א-ג.
2. רמב"ם הלכות שבועות פי"א הלכות א-יג.

ג. המקור בתורה – "כי הוא זה"

1. שמות כ"ב, ו-יב.
2. מכילתא דר"י, מסכתא דנזיקין, פרשה טו, ד"ה ונקרב בעל הבית וד"ה אשר יאמר.
3. מכילתא דרשב"י לפסוקים ז-ח ד"ה טענו שור וחמור וד"ה שניהם שניהם; לפסוק י ד"ה שבועת ה'.
4. פירושי רש"י ורמב"ן לפסוק.

ד. עירוב פרשיות –  למשמעות הבאת דיני טוען ונטען במסגרת דיני שומרים

1. ב"ק קו: "ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען… היינו שומר חנם" (קז:), וברש"י.
2. סנהדרין ב. בתחילת המשנה, ובגמ' ב: "אטו גזילות וחבלות… שלשה למה לי", וברש"י ד"ה אי קסבר.
3. ירושלמי שבועות פ"ו ה"א, ל"ו ע"ד, "ר"י אמר הטוען לחבירו… אתיא כחברוי דר"י".
4. ב"ק קז. תד"ה עירוב פרשיות.
5. רמב"ן לשבועות מב: ד"ה ולפי פירוש זה.
6. רמב"ם הלכות שכירות פ"ב ה"ח.