שיעור 22 – לא מצלינן אתרתי; עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר; מעשר כספים

לא מצלינן אתרתי

• סוגי תפילה שונים – תפילת קבע עיקרה הקשר וברכות הבקשה השונות הן ביטוי לקשר, שם אין איסור לבקש שניים. לעומת זאת בתפילה בה מבקשים דבר מוסייםן – לא מצלינן אתרתי
• חמש מימרות רבי יוחנן על גשם

עשר בשביל שתתעשר

• התפיסה היא המסר המרכזי של ספר דברים: המפתח לעושר אינו בחיסכון אלא באופו בו אדם משתמש בו. הכסף ניתן מהקב"ה לאדם והוא בוחן איך הוא מוציא אותו. במידה והוא יודע להשתמש בו, הקב"ה יברך אותו ייתן לו עוד.
• סיפור יוסף מוקיר שבת כביטוי לתפיסה הזאת – הכסף עובר מהגוי ליוסף כי הם מייצגים שתי תפסיות עולם כלכליות מנוגדות. הגוי שתופר יהלום בכובעו מייצג תפיסת עולם של כסף למען כסף, ואילו יוסף שמוציא הוצאות על שבת מבטא תפיסת עולם שכסף הוא אמצעי.
• מותר לנסות הקב"ה במעשר – מתן מעשר הוא ביטוי לשותפות בין האדם ובין הקב"ה, ומדובר בחלוקת רווחים.

מעשר כספים

• תוספות ט, א מביאים מקור מספרי, אך אינו לפנינו.
• מהר"ם וב"ח כתבו שאין מקור מחייב למתן מעשר כספים. הרמ"א כתב ביו"ד סוף סימן של"א שהמחבר השמיט את דין מעשר עני, ותמה עליו הט"ז שהרי הוא מופיע כשיעו רמתן צדקה בהלכות צדקה בסימן רמט.
• נעשה סדר במושגים:
  • כוונת המהר"ם והב"ח היא שחובת נתינת מעשר עני היא רק לגידולי קרקע. ברור שבהשראה של המעשר הוא הפך לשיעור נתינה של צדקה אבל אין חובה הלכתית לתת מעשר.
  • סימן רמט לא עוסק בחובת נתינת מעשר אלא בשיעור מתן צדקה, כאשר הוא בנוי על תקנת אושא ועיקרו לאזן בין החובה לתת לעני די מחסורו ובין הצורך לוודא שנותן הצדקה משאיר לעצמו מספיק רכוש למחייתו.