סוגיית הפתיחה של קידושין בבבלי

א. האשה נקנית בשלושה דרכים

1. 'האשה נקנית בשלש דרכים' – עיינו בדיון הירושלמי בראש הפרק האם יש צורך בשלושתם:

כיני מתנית' או בכסף או בשטר או בביאה. ותני ר' חייה כן: לא סוף דבר בשלשתן אלא אפי' באחד מהן.

• מהו הרקע להוא אמינא זו? בחנו אותו מזוויות שונות (טקסטואלית, היסטורית ולמדנית).
• עיינו בבלי קידושין ט: "ובביאה מנא לן… לאו כלום הוא". מה יסוד ההו"א שם ומה בינה ובין הו"א הירושלמי?

2. מדוע יש שלש דרכים לקדש אשה? מדוע לא הסתפקה ההלכה בדרך אחת? (למעוניין להרחיב יש דיון בשאלה זו אצל י"י נויבואר בספרו תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד עמ' 34, ואצל א"ל אפשטיין בספרו תולדות הכתובה בישראל עמ' . תקציר הדיונים שלהם בהמשך הקובץ).
3. האם שלושת דרכי הקידושין יוצרים אותה חלות בדרכים שונות או האם דרכי הקידושין השונות יוצרות חלויות שונות? (בשלב זה לא אפרוס בפיכם את כל היריעה, אני מבקש לעורר לחשיבה בנדון. למעוניין להרחיב – יש דיון נרחב בעניין זה אצל הרב גוסטמן ז"ל בקונטרסי שיעורים לקידושין בשיעור הראשון 'האשה נקנית בשלש דרכים'. תקציר דבריו בהמשך הקובץ).

ב. סוגיית הפתיחה

משפטי פתיחה

סוגית הפתיחה של המסכת מציבה במרכז עיונה במשנה שאלות של לשון וסגנון. הסוגיה מנתחת את חלקיו השונים של המשפט הראשון במשנה – "האשה נקנית בשלש דרכים":

"האשה" – מדוע לא נאמר "האיש", כדרך שנאמר בתחילת פרק שני;

"נקנית" – מדוע לא השתמשו במונח "קידושין";

"בשלש" – מדוע בלשון נקבה ולא בלשון זכר;

"דרכים" – מדוע לא השתמשו במונח "דברים".

אגב תירוציה של הסוגיה לשאלות אלו, היא מביאה בפנינו מידע רב על יסודות דיני קידושין.

1. קיחה קיחה משדה עפרון – מבט ראשוני:
   • השוו את הלימוד בסוגיה משדה עפרון לשתי ברייתות, בספרי דברים פיס' רסח ובבבלי קידושין ד ע"ב.
   • מה השווה והשונה בדרך הלימוד בשלושת המקורות?
   • חידושי הריטב"א ב' ע"א ד"ה כתיב הכא.
2. 'תני לישנא דאורייתא ולבסוף תני לישנא דרבנן' – כבר עסקנו בזה בשיעור האחרון. גבשו את עמדתכם על היחס בין קיחה, קנין וקידושין.
3. 'דאסר לה אכולי עלמא כהקדש':
   • מה פרוש המונח קידושין? עיינו בהסבר הגמרא ולעומת זאת בתד"ה דאסר.
   • מה יסוד האיסור בהקדש? האם הוא ביסודו איסור, או שמא ייעודו לקודש מביא לכך שהוא נאסר?
   • האם ניתן להציע מודל דומה ביחס לקידושין? האם צד האיסור בקידושין מנותק מהצד החיובי שבו?
   • עיינו ו. בלשונות קידושין שונים המובאים שם. האם השימוש בלשון שונה יוצר חלות שונה של קידושין? (להרחבה – ז. תד"ה ונפשטו).
   • תנו את הדעת ליחס בין המושג המקראי "קדשה" לבין המושג "קידושין". עיינו בערך קדשה במילון בן יהודה (מצורף).
4. אי תנא קונה הו"א אפילו בע"כ – מה המקור לצורך בדעת בקידושין? עיינו ברש"י מ"ד. ד"ה קידושין דמדעתה ולעומת זאת ברש"י ביבמות י"ט: ד"ה קידושין דעלמא.
5. שלשה – שלש – השוו את נוסח הבבלי במשנה לנוסח כ"י קויפמן.
6. "ביאה איקרי דרך" – הסוגיה מדגישה את קידושי ביאה כדרך המרכזית, לעומת קידושי כסף ושטר, המוצגים כצורך ביאה.
7. 'דרכו של איש לחזר':
   • מדוע הציע רבי שמעון שהיה צריך להיכתב "כי תלקח"? ראו רשב"א.
   • האם יש לזה משמעות הלכתית בדיני קידושין? עיינו בדף ה: בסוגיית נתן הוא ואמרה היא.
   • להרחבה – 'כל היכא דאיכא פלוגתא' – עיין ברש"י, ר"ח (באוצר הגאונים) וברמב"ן.
8. סכמו לעצמכם את שאלות היסוד בעניין קידושין שעלו מתוך הדיון בסוגיה הראשונה. בלי נדר, נרחיב בשאלות אלו במהלך לימוד הפרק.

ג. סוגיה סבוראית

1. דיון הגמרא הוא סבוראי. מצורפות העדויות היסודיות:
   • אגרת רב שרירא גאון, מה' רב"מ לוין, עמ' 71.
   • רמב"ן קידושין ג..
2. האם ניתן לאפיין סוגיה זו ולעמוד על המבדיל בין סוגיה סבוראית ובין סוגיה אמוראית? למאי נפקא מינה ידיעת הקביעה כי מדובר בסוגיה סבוראית?
3. הרב יהודה ברנדס, "המשוכה הראשונה", בתוך: על דרך האבות. תקראו לפחות את ניתוחו את הסוגיה בקידושין. ההצעה היסודית של הרב ברנדס מצויה ברשב"א ב: ד"ה ונתני הכא (תקציר של המאמר של הרב ברנדס בתיקיית מאמרים ברשת).