מראי מקומות

א. הסוגייה

1. ב"ב קמג. "ההוא דאמר לה לדביתהו… בבני בנים" (המשנה קמג:).
2. עמוד על מבנה הסוגייה. עמוד על השיקול בסדר הבאת המימרות בסוגייה (קח בחשבון את כל "ההוא דאמר, כולל אלו שנלמדו מקמא:).
3. בלימוד כל יחידה, עמוד על המבנה שלה ועל סדר הדוברים בה.
4. מהו העיקרון ההלכתי העומד בבסיס הלכות אלו?

ב. נכסיי לך ולבניך

1. ב"ב קמג. "ההוא דאמר לה לדביתהו… ומחצה".
2. "מחצה לאהרן ולבניו" – מי בעל הדרשה? עיין ע"ז י: "קטיעא בר שלום מאי… בכמה שנים". מומלץ לעיין גם בדקדוקי סופרים לסוגייתנו ובמקבילות האחרות בבבלי – יומא יז: וסנהדרין כא..
3. מהו ההסבר לדינו של רבי? מהו ביאור החילוק של אביי?
4. מתיב רבי זירא:

• עיין משנה מנחות פי"ב מ"ד.
• עיין תוספתא מנחות פי"ב ה"ז (מה' צוקרמנדל עמ' 531). להרחבה – תוספת ראשונים למנחות עמ' 263 הערה לשורה 30/31.
• איזו הלכה מפורסמת אמר רבי זירא בזיקה למשנה זו? ראה מנחות קג:.

1. עיין ירושלמי יומא פ"א ה"ב, ל"ח ע"ד, "היך עבידא… אפילו בכמה כלים". השווה בין סוגיית הירושלמי ובין סוגייתנו.
2. רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פי"א הל' ד'-ו'; ריטב"א קמג. ד"ה ההוא דאמר.

ג. פיסקי דשיראי ונכסי לבניי

1. עיין ברי"ף על אתר, ובסוגיות המצוטטת על ידו, "ההוא דשדר… ואי לא שקיל".
2. רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פי"א הל' א'-ט'.
3. ריטב"א ד"ה ההוא דשדר.

 

השיעור

א. הסוגייה

• הסוגייה מורכבת מסדרת הבאות מקרים – "ההוא דאמר". סדר הבאתם הוא בסדר כרונולוגי של החכם שלפניו הובא המקרה, כאשר הדיון משתלשל גם ע"י חכמים מאוחרים יותר:
  • מזכה לעובר – רב הונא – 2
  • קני כחמור – אמוראים א"י מדור 3 וגם האמוראים הבבליים שם הם מדור 3
  • נכסיי ליך ולבניך – רב יוסף – 3
  • פיסקי דשיראי – רבי אמי – 3
  • נכסיי לבניי – אביי – 4
  • נכסאי לבנאי – רב חביבא – 7
  • סדר הדוברים הכרונולוגי לא נשמר בתוך כל יחידה:
    • דברי רב יוסף בשורה 37, וצ"ע.
    • בסוגייה א' – אביי (4), ר' יצחק בר יוסף (3-4), רבי זירא (3). נראה שמובר בצירוף של יחידות שונות וכן נראה מההשוואה לירושלמי.
• חילופי נוסח משמעותיים:
  • בפריז – רבי מאיר ובפירנצה רבי יוסי במקום רבי בדרשת אהרן ובניו.
  • בפריז ובהמבורג השמטת השו"ט בהסבר בשורה 33. הסבר זה נראה כתוספת.
  • הלשון מהוקצעת יותר – ראה למשל מימרה א – בפי רב יוסף פלגא כפי שהוא בכל המשך היחידה; מימרה ד' הקפדה על שמירת הלשון המקורית בי ולא ברא כפי שהוא בדפוס.
• העיקרון המנחה בסוגייה נראה כנסיון לאמוד את דעתו של הנותן מה היתה כוונתו. זה ראה כבסיס להבאת הראיות ולהשוואה בין מקרים. זהו גם הבסיס לחלוקה בין המקרים. ראה – החילוק בין אהרן ובניו ובין אשה; הדיון על בולי ואיסטריגי בנוי על נסיון לאמוד את דעתו של המלך; הדיון על המתנדב קרבן הוא כולו סביב אומדן דעתו של המתנדב; לא אמרן בחלק ב' סובב סביב אומדן דעתו; וכן הלאה.

נכסאי ליך ולבניך

• לשם מה אמר כן?  לכאורה נראה (וכן עולה מדברי אביי) שהוא מעוניין שאשתו תירש אותו, ולכן אמר כן. זהו הרקע לבעיית האומדנא האם התכוון להשוות ביה ובין בב=הבים או לתת לה מעמד מיוחד.
• דרשת אהרן ובניו:
  • בסוגיות שונות בפי רבי. ברם בע"ז הוא מובא בפי ר"ע. ועיין בירושלמי שם לא מובא בפי רבי אלא רבי מוסבר באמצעותו.
  • ציון אהרן בנפרד מציין מעמד מיוחד.
• היה מקום לחשוב שדין זה מושתת על מעמד מיוחד של הכהן הגדול ביחס לשאר הכהנים. ברם מהשוואת הגמרא לא נראה כן.
• נראה שאין זה מקרי שרבי הוא הדובר בחלקי הסוגייה השונים וכן מפורש בירושלמי.
• בולי ואיסטריגי:
  • בולי – מילון מלמד עמ' 73 – חברי מועצה
  • איסטרטיגי – מילון מלמד עמ' 38 – הנהלת המחוז
  • שתי המלים הן יוונית.
  • ציין לבעיית הדרך בה נגבו המסים באותה עת.
• אביי מוצג כמדבר ישירות עם רב יוסף. לאחר מכן מתיב רבי זירא. האם על רב יוסף? או שמא לאור העיון בסוגיית הירושלמי קושייה זו משתייכת לרובד אחר והיא מקשה על רבי!
• מתיב רבי זירא:
  • הנוסח שלפנינו בסוגייה הוא:
    • האומר הרי עלי מנחה <מאה> עשרון להביא בשני כלים – מביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד, ואם הביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד – יצא;
  • הנוסח בתוספתא הוא:
    • הרי עלי מאה עשרונות להביא בכלי אחד כופין אותו ומביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחר ואם הביא מחצה בכלי אחד ומחצה בכלי אחת לא יצא בשני כלים מביא מחצה בכלי אחד ומחצה בכלי אחר ואם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחר יצא:
  • הנוסח בירושלמי הוא כמו הנוסח בתוספתא.
  • ההבדל בין הנוסחאות הוא:
    • באומר בשני כלים מביא לנוסח הבבלי ששים וארבעים, ולתוספתא חמשים חמשים.
    • דין כלי אחד  לא מופיע בבבלי.
• השווה בין סוגיית הבבלי ובין סוגיית הירושלמי – הסוגיות מאד דומות, אך חסר שם המקרה. מה שנראה זה שהיון הבסיסי קיים ללא המקרה והשתמשו בו כדי לדון במקרה, ודחו חלק מהדיון שהיה בסוגייה הקדומה.
  • שמות הדוברים בירושלמי וזמנם:
    • ר' זעורה
    • רבי יוסי בר בון (5)
    • רבי אבא בר ממל (2-3)
    • רבי אבון (3-4)
    • רבי חנניה (3).
  • נראה די ברור בירושלמי שהיחידה על בולי ואיסטריגי היא יחידה עצמאית.
• מח' רמב"ם ורמב"ן – לרמב"ם מי שיצא דופן נוטל חצי, ולרמב"ן פרט מול כלל נוטל חצי.

פיסקי דשיראי

עיין ברי"ף ובירושלמי שהביא. הכל סובב סביב רצונו – ולא ראי בריא הנותן מתנה כראי שכ"מ המוריש את רכושו.

משנה מסכת מנחות פרק יב משנה ד

מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד אם אמר הרי עלי ששים ואחד מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד שכן צבור מביא ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד דיו ליחיד שיהא פחות מן הצבור אחד אמר רבי שמעון והלא אלו לפרים ואלו לכבשים ואינם נבללים זה עם זה אלא עד ששים יכולים להבלל אמרו לו ששים נבללים וששים ואחד אין נבללים אמר להן כל מדות חכמים כן בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קרטוב אינו יכול לטבול בהן אין מתנדבים לוג שנים וחמשה אבל מתנדבים שלשה וארבעה וששה ומששה ולמעלה:

תוספתא מסכת מנחות (צוקרמאנדל) פרק יב הלכה ז

הרי עלי מאה עשרונות להביא בכלי אחד כופין אותו ומביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחר ואם הביא מחצה בכלי אחד ומחצה בכלי אחת לא יצא בשני כלים מביא מחצה בכלי אחד ומחצה בכלי אחר ואם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחר יצא:

תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק א דף לח עמוד ד

היך עבידה

עור זה – שלי; חלה אחת – משתי הלחם; שש חלות מלחם הפנים.

הכא הוא נסב כולה וכא הוא נסיב פלגא?

אמר ר' זעורה כאן לקרבן יחיד וכאן לקרבן ציבור.

תני רבי אומ' אומר אני שלא יטול אלא מחצה

אית תניי תני רבי אומר אומר אני שיטול מחצה

היך עבידה

היה שם עור אחד רבנן אמרי נוטל את כולו ר' אומ' אומ' אני שלא יטול אלא מחצה

היו שם ארבעה חמשה עורות רבנן אמרי נוטל אחד רבי אומר אומר אני נוטל מחצה

מה טעמא דרבי

והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וכי אין אנו יודעין שאהרן בכלל בניו ומה תלמוד לומר לאהרן ולבניו אלא אמר אהרן יסב פלגא ובניו יסבון פלגא

כהדא בולי ואסרטגי הוה לון קריבו

אתא עובדא קומי רבי ואמר אין בולי בכלל אסרטגי

וליידא מילה אמר בולי ואסרטגי

אלא אמר אילין יתנון פלגא ואילין יתנון פלגא

אמר רבי יוסה בי רבי בון רבי כדעתיה

דרבי אמר והיתה לאהרן ולבניו לאהרן מחצה ולבניו מחצה

מתיב רבי בא בר ממל

והא מתניתא פליגא האו' הרי עלי מאה עשרונות להביאן בשני כלים מביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד ואם הביא ששים בכלי אחד וארבעי' בכלי אחד יצא

אילו מי שאמר הרי עלי ק' עשרונות סתם ולא אמ' בכמה כלי' הוא מביאן

וליידא מילא אמר להביאן בשני כלים יביא חמשי' בכלי אחד וחמשי' בכלי אחד ותני עלה אם הביא ששי' בכלי אחד וארבעי' בכלי אחד יצא

אמר ר' יוסי בי ר' בון מכיון שעד ששי' יכולין ליבלל כמי שקבע לו ששים משעה ראשונה

לא צורכא דלא אמר הרי עלי ששים עשרונות להביאן בשני כלים מביא שלשים בכלי אחד ושלשים בכלי אחד ואם הביא ארבעים בכלי אחד ועשרים בכלי אחד יצא

אשכח תני כן

רבי חנניה חברון דרבנין בעי למידין מידת הדין מעשרון

אשכח תני והוא למד מידת הדין ממדת עשרון

אמר רבי אבון בלבד שלא יביאם בשלשה כלים

רבי בא בר ממל אמר אפילו בכמה כלי'