מראי מקומות

א. פתיחה

אנחנו עומדים בפתחה של סוגיה רחבה העוסקת בטעות בהכרעת הדין בדיני ממונות. נפתח את לימודנו בעיון ישיר שלנו בניתוח של הסוגיה.  יש בראשונים קריאות שונות של הסוגיה, והצעתי היא לפתוח את הלימוד עם פרשנותו של רש"י, ובשלב שני נעמוד על הפרשנות של הראשונים האחרים.

ב. מקורות תנאיים

במוקד הסוגיה לג. עומד היחס בין משנה סנהדרין ד', א לבין משנה בכורות ד', ד.

1. עיינו במשניות הנ"ל. במסגרת משנת בכורות:
   • מהו העיקרון המנחה של משנה זו בקביעה מי משלם על טעות?
   • שימו לב לתחומי ההוראה. ראו גם בבלי סנהדרין ו'. "מאי רשותא… אל יתיר" (עדיף לעיין גם בהמשך, עד "מום עובר").
2. מהו היחס בין המשניות? האם הן עוסקות באותו נושא?

ג. סוגיות התלמודים

בלימוד הסוגיות שימו לב לזמנם של האמוראים הדוברים ולעקרון המנחה של שיטתם (כאמור, בשלב זה על סמך פירוש רש"י), ויחסו לעקרון המנחה בספרות התנאים.

1. סנהדרין ה. "אמר רב האי מאן דבעי… גלותא".
2. סנהדרין לג. "דיני ממונות וכו' ורמינהו" עד סוף הסוגיה לג: "שעירבן בין פירותיו". עמדו על מבנה הסוגיה ועל היחידות השונות במסגרתה.
3. בזיקה להצעות השונות של האמוראים, ראו את המקורות הבאים:
   • רב יוסף – מהיכן הוא שאב את ההבחנה בין מומחה לבין שאינו מומחה? מהו הקושי שנוצר בעקבות זאת?
   • רב נחמן – עיינו משנה עדויות א', ה (מומלץ לעיין בפירוש הראב"ד שם וברמב"ם ממרים ב', א-ב).
   • רב ששת – עמדו על הרקע לקושיית רב המנונא ועל משמעות הטענה "חדא ועוד קאמר".
   • רב חסדא ורבינא – עיינו בכורות כח: "לימא תנן… עם פירותיו".
4. ירושלמי סנהדרין א', א, מהדורת אקדמיה עמ' 1263 שו' 27 "שמואל אמר" עד לפחות שו' 38 "אלא אחד" (מומלץ לעיין גם בהמשך).

להמשך הדרך – לעיין בפירושי הראשונים האחרים לסוגיה – רי"ף ורז"ה (סיכום הדברים בחידושי הר"ן).