מראי מקומות

א. הסוגייה

1. לימד את הסוגיא לב:, "רבא בר שרשום… אשתעי דינא בהדייהו" (לג.).
2. האם רבא בר שרשום, הוא ת"ח? (להרחבה – עיינו ברמב"ן ד"ה אמר ליה "ואחרים אמרו וכו' ").
3. להרחבה – האם הדיון הוא בין רבא בר שרשום והיתומים או בינו ובין אביי? עיינו ברשב"א ד"ה זיל אהדרוה.

ב. בירור המקרה

1. מה רצה רבא בר שרשום להרויח?

• עיינו בתד"ה אמור רבנן.
• תוס' רי"ד ד"ה הא אמור רבנן וד"ה וכי גדלי.
• נספח למחלוקת – האם מדובר במלוה על פה או במלוה בשטר? בנוסף לדברי הרי"ד דייקו מהרשב"ם ד"ה אמר ליה, ועיינו רשב"א ד"ה ולכי גדלי.

2. האם בטענת לקוחה בידי אין צורך להשבע?

• עיינו ברשב"ם ד"ה מהימננא ובתד"ה מיגו (כרגע אל תסתבכו בשאלת שבועה על קרקעות. התמקדו במה שנוגע להבנת הסוגיא.)

3. להרחבה – האם החזקה כאן היא בפני האב או בפני הבנים? עיינו בר"י מיגאש ולעומת זאת ברמב"ן ד"ה אמר ליה.

4. "לקוחה בידי לא מצית אמרת" – למה לא? עיינו ברשב"ם ד"ה אמר ליה, תד"ה לקוחה, רמב"ן ד"ה אמר ליה ורשב"א ד"ה א"ל. באיזה קול מדובר כאן?

5. רמב"ם טוען ונטען פי"ד ה"ח ובהשגת הראב"ד שם.

ג. שבועת היסת על קרקעות

1. עיינו במשנה שבועות מב: בראשיתה.
2. כתובות פז. ראשית המשנה; שם בגמרא פז: "סבר רמי בר חמא… כי היכי דתידוק".
3. ב"ב לג. תד"ה מיגו.
4. דיון נרחב בנושא יש באור זרוע למסכת בבא מציעא פרק א' סימנים ט'-י'.

ד. מיגו דהעזה

1. תד"ה לקוחה.
2. בבא בתרא קכח:, "שלח ליה… משיב אבידה הוי", ובעליות דרבנו יונה שם (עמ' תנב) "ואם תאמר כיון דפסל וכו'". מהו החילוק בין לאפטורי מממון לבין לאפטורי משבועה?