השיעור עוסק במעבר שפה – התנאים מתארים חפצים שונים ברשימות שחלקן שלו וחלקן חייב להכריז, והאמוראים עוברים לשפה מושגית – סימנים, סימן העשוי לידרס, מקום הוי סימן. בחלק השני של השיעור יש ניתוח של מחלוקת רבה ורבא האם סימן העשוי לידרס הוא סימן
מקורות לשיעור:
- משנה בבא מציעא פרק ב' – מציע לעיין בסימנים במסגרת הפרק
- סימן העשוי לידרס – בבא מציעא כב:, 'כריכות ברה"ר' עד 'חייב להכריז' (כג. שורה אחרונה)
- כב: רש"י ד"ה העשוי לידרס וד"ה לא הוי סימן; שיטה מקובצת כב: ד"ה סימן העשוי – בשם השיטה; רשימות שיעורי הגרי"ד כב: ד"ה יש לעיין.
- להרחבה – למי שמבקש 'לגהץ' את כל המקרים במשנה – תוס' כא.תד"ה אלו מציאות; שיטה מקובצת כב: בשם הראב"ד; רמב"ן כב: ד"ה סימן העשוי לידרס.