אני לדודי ודודי לי

בפתח הסליחות אנחנו מכריזים שאנחנו לא מחכים לראש השנה, אלא מקדימים קודם לכן לומר סליחות ובעצם להתכונן לימים הנוראים

יש סגולה מיוחדת לימים האלו שלפני ראש השנה, יש משמעות וחשיבות לכך שאנחנו עושים את הצעד הראשון

ידוע המשל של האדמו"ר הזקן "המלך בשדה". האדמו"ר עומד על סודם של ימים אלו – אלול – אני לדודי ודודי לי, ומדגיש את חשיבות הסדר – קודם אני לדודי ורק אחר כך דודי לי, ודווקא בסדר הזה. ימים נוראים הם בחינת "דודי לי", אבל אנחנו מקדימים ב"אני לדודי".

אני לדודי ודודי לי. ר"ת אלול. והענין כי באלול מתחיל בחי' אני לדודי דהיינו בחי' אתערותא דלתתא עד ר"ה ויוה"כ … שאז הוא זמן התגלות מלכותו ית'. ולכן קוראין לו המלך כי מלכותך מלכות כל עולמים. פי' שאפילו בעולמות הנעלמים תפול עליהם אימת המלך ופחדו ומזה נמשך גם למטה על כללות נשמות ישראל לקבל עול מלכות שמים עליהם ותהיה יראתו על פניהם כל השנה … וזהו בחי' ודודי לי רק שצריך תחלה לעורר את האהבה ויראה על ידי אתערותא דלתתא שהיא באלול.

..הנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים, ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יום טוב… ובודאי יש הפרש גדול בין יום הכיפורים ובין אלול. אך הנה יובן על פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין על דרך משל בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה.

המלך במדי ב', מסתובב בקרבנו

בר"ה הוא בהיכל, פחות נגיש

ר"ה אינו זמן של עשייה, ניתן להתייחס לעבר אך ללא יכולת תיקון, לעומת זאת בחודש אלול ניתן לתקן – לעשות אחרת

השנה יש שבוע מלא של כל ימות השבוע באמירת סליחות – תשובה מתוך עשייה, לא רק להתחרט אלא לעשות אחרת

מאחל לנו שכל אחד מימת השבוע הקרוב יהווה את התיקון עבור היום הזה בכל השנה

תיקון בבחינת – מתאמץ לחוות אותו באופן האופטימלי, ותקוותנו שנוכל בשנה הקרובה לחיות חיים יותר משמעותיים – שנחיה יותר באופן בו אנחנו שואפים לחיות

אנחנו חיים בספירלה ואנחנו לא אותם בני אדם שהיינו לפני שנה

אני מאמין בחובה וביכולת שלנו לבחון את חיינו מתוך פרספקטיבה של "היום הזה", להפוך את חיינו ליותר משמעותיים

 

אני מבקש לציין שני תחומים שאני מבקש שנבחן אותם, שני תחומים שאחוזים זה בזה – תפילה ואחדות ישראל

תפילה – בכל תפילה יש מעין קדמנוך – אנחנו פונים תחילה לרבונו של עולם

לבוש אורח חיים סימן תקפא

אף על גב שבכל ימות השנה אין אומרים תתקבל אלא אחר תפלת שמונה עשרה, שכן הוא משמעות לשון צלותהון שפירושו תפלה, וסתם תפלה רצה לומר תפלת שמונה עשרה, שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם על סדר התפלה של כל היום, כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה, והסליחות עם הי"ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום תפלת י"ח, שעיקר התפלה הוא י"ג מדות, ואח"כ נופלין על פניהם כמו אחר כל התפילות ומסיימין ואנחנו לא נדע, לכך אומרים אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל תפלות השנה.

 

באמירת סליחות יש לנו הזדמנות להתפלל אחרת – יש כאן הזדמנות להתפלל תפילה הדומה לתפילות הקבע אך עם נוסח אחר – מה שמאפשר יציאה מהשגרה של תפילות קבע ולהתפלל בחוויה של תחנונים

גם זמני הסליחות נקבעו כזמנים של יציאה מהשגרה – הזמן היסודי הוא באשמורת הבוקר

תפילה לא שגרתית שהיא ראי של תפילות שגרתיות

אני איש של מלים

אבא בשם בעל התניא – יש ניגון עם מלים, יש ניגון עם ניגון, ויש ניגון בלי ניגון

למלים יש עוצמה, הן יודעות לבטא במדויק רעיון, אך יש להם גם מחסום, כי יש רגשות שקשה לבטא אותם במלים

במעבר לניגון – משתחררים מהכלא של מלים

אך גם ניגון יכול לחסום – צריך לשיר לפי התווים

המלים והניגון מבטאים מה שהאדם רוצה לומר אך גם חוסמים אותו

המעלה הכי גדולה זה ניגון בלי ניגון

 

הערב נאמר סליחות בניגון – יש משהו במעבר לניגון בו אנחנו מוותרים על המלים ועוברים למפתח הלב – לנגינה

אני לא מסתיר שאני רואה חשיבות גדולה בשילוב ניגון בתפילה בכל השנה כולה

פותח את הלב, משלב יחד את כל הקהילה, הופך את חווית התפילה למשמעותית, כולם מעורבים, פחות דיבורים

אני מאחל לנו שחווית התפילה של הסליחות תהיה מפתח הלב שלנו לכל השנה כולה .

אחדות ישראל

סליחות שזורות בתפילת הציבור

שולחן ערוך אורח חיים תקסה ה –

אין היחיד רשאי לומר י"ג מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, שדבר שבקדושה הן

יש ברית מיוחדת שכרותה לציבור

תפילה בניגון מעמיקה את היחד של הציבור

השנה, בזמן של פירוד בתקופה שלאחר בחירות,  מוטלת עלינו חובה מיוחדת של חיבור עם כל עם ישראל

זו חובה שהיא ממש מעבודת הימים האלו –

שפת אמת דברים ליום כפור

[תרנ"א]

איתא במשנה עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו כו'. דהנה ביוכ"פ נעשין בנ"י אחדות אחד כדאיתא ולו אחד בהם זה יוהכ"פ. וכמו שיום זה מאחד כל הימים כן מתאחדין בו כל הנפשות. כי באמת הנפשות קרובין. רק ע"י החטאים בא הריחוק ופירוד. כמ"ש עונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלקיכם. ויש עבירות שגורמין פירוד בין אדם למקום ויש שגורמין פירוד בין אדם לחבירו. ויתכן לפרש מבדילין ביניכם ממש. וגם בין אלקיכם כנ"ל. וצריכין לתקן ב' מיני פירוד אלו. וז"ש עבירות שבין אדם לחבירו אינו דוקא גזילה וכדומה. רק עבירות שגרמו פירוד בין אדם לחבירו כמו לא תשנא כו' אחיך כו' וכדומה. ועד שירצה את חבירו פי' שיחזור להיות רוצה ואוהב את חבירו כמ"ש חז"ל ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה. וביוהכ"פ שמתכפרין העבירות נעשין בנ"י אחד. ולכן זכו ללוחות אחרונות ביוה"כ שמקודם ע"י החטא כ' כי פרוע הוא ונתפרד האחדות. ואח"כ כשירד משה מן ההר כ' ויקהל משה כו' שנחזרו להאחדות והתורה תלוי' בזה האחדות כמ"ש מורשה קהלת יעקב. וז"ש כלל גדול בתורה:

 

 

הימים הבאים עלינו לטובה הם ימים גדולים של קרבת ד',

אנחנו נאמר בערב – דרש נא דורשיך בדורשם פניך

כי דורשיך לעולם לא יכשלו – ואתה דורש מעשה כולם

בקדמנוך תחילה אנחנו דורשים את ד'

הבה נהיה דורשי ד', הבה נקדים לפתוח פתח אחד של תשובה, ובעז"ה נזכה לשנה טובה.

רפואה שלימה לכל החולים בקהילה, כוח"ט