אשרי העם יודעי תרועה

א

"אשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכון"

לעומת לשון הכתוב שאנו יודעי תרועה, הגמרא בראש השנה לד, ב אומרת שנפל לנו ספק אודות טיבו של התרועה:

אתקין רבי אבהו בקסרי: תקיעה, שלשה שברים, תרועה, תקיעה. –

 מה נפשך? אי ילולי יליל – לעביד תקיעה תרועה ותקיעה, ואי גנוחי גנח – לעביד תקיעה שלשה שברים ותקיעה! –

 מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל

כבר בתקופת הגאונים, רב האי גאון נשאל כיצד יעלה על הדעת שנפל ספק בטיבה של התרועה.

ורבינו האי גאון ז"ל כתב בתשובת שאלה כי קבלה היתה בידם דבין גנוחי ובין ילולי כולהו תרועות מקריין ונפיק איניש ידי חובתיה בהכי ובהכי והיו מקומות בישראל חלוקין במנהגיהם איכא דעביד הכי ואיכא דעביד הכי ובא רבי אבהו להשוות המנהגות ולהחזיר כל המקומות למנהג אחד שלא תהא מחלוקת ביניהם

מרן החתם סופר בדרשותיו לראש השנה מבאר שהגניחה מבטאת צער בלבד ואילו קול היללה יכול לבטא גם בכי של שמחה. יש תקופות ומקומות שבהם מתאים לגנוח, ויש זמנים ומקומות בהם מתאים יותר קול היללה. כאשר ישראל שרויים בצרה או בגלות הרי שעליהם לגנוח, ושעה שהם יושבים בשלוה על אדמתם עליהם לילל בכי של שמחה. הספק של רבי אבהו אינו אודות טיב התרועה אלא מתי הזמן הראוי לכל סוג. לא תמיד אנחנו יודעים האם עלינו לגנוח או לילל.

עלינו להתבונן מדי שנה במאורעות השנה החולפת ולבחון איזו תרועה מתאימה לשנה זו. יש שנים שבהן לא נדע, אולם יש שנים בהם הדבר ברור יותר, ועל מי שיודע איזו תרועה להריע, נאמר "אשרי העם יודעי תרועה", אשרי מי שיודע איזה קול תרועה מתאים לאותה שנה. ובכן, טרם תקיעת שופר בואו ונתבונן יחד בתרועה המתאימה לשנה זו.

ב

מוריי ורבותי,

אנו עומדים בסיומה של שנה בה קולות התרועה הינן קולות של גניחה וצער.

במישור הקהילתי, אנחנו גונחים ומבכים את הסתלקותו של מורנו הרב ספקטור זצ"ל, שעוד היה חי עמנו בראש השנה האחרון.

במישור הלאומי, קולות התרועה השנה מתערבבים עם קולות האזעקות ששמענו במהלך הקיץ בכל רחבי הארץ, כולל בעירנו בית שמש. קולות האזעקה הינן מעין קול התרועה, ועליהם אמר הנביא עמוס: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ". עמדנו השנה במערכה קשה מול אויב אכזר, ולדאבון לבנו דם יהודי נשפך השנה בארץ ישראל. על אף הפסקת האש, המערכה לא הוכרעה ואנו חיים בספק ובאי ודאות אודות עתיד המאבק שלנו על קיומנו בארץ ישראל. אנחנו לא יודעים האם איום המנהרות הוסר כליל, והאם איום דומה מאיים עלינו חלילה מצפון. השנה שמענו קולות אזעקה הדומים לקול התרועה, אולם לא זכינו לשמוע את האזעקה הדומה לקול התקיעה המרגיעה – קול חלק ופשוט המציין את סיום החרדה.

ג

שנינו בראש השנה דף טז עמוד א:

אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? – אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני

בשנה זו, של עקידת שלושת הנערים החטופים ושבעים וארבעה הרוגי צוק איתן, מהדהדים באזנינו דברי מרים בת נחתום, אשר לפי המסופר באיכה רבה, נשבתה יחד עם שבעת בניה אשר מסרו את נפשם על קידוש השם. המדרש מספר כי לפני שנעקד הבן השביעי אמרה לו אמו:

"בני לך אצל אברהם אביכם ואמור לו כך אמרה אמי אל תזוח דעתך עליך ותאמר בניתי מזבח והעליתי את יצחק בני, הרי אמנו בנתה שבעה מזבחות והעלתה שבעה בנים ביום אחד, אתה נסיון ואני מעשה".

קדושי צוק איתן, גיל-עד, נפתלי, איל, ועשרות בחורי חמד חיילי צה"ל, לכו ואמרו לאברהם אבינו: אתה נסיון ואנחנו מעשה! לכו לריבונו של עולם, אחזו בכסא הכבוד ואמרו לו – אבינו מלכנו, עקדת יצחק נסיון ואנחנו מעשה! עשה למען הרוגים על שם קדשך! לא השופר אלא אתם פנו אליו בתחינה ואמרו לו – "ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור"! זכור את עקדתנו! ולואי ונזכה כי זכותכם תעמוד לכל ישראל.

ד

בשעה זו של תקיעת שופר של גנוחי ושל עקידת בנינו, אנחנו פונים לריבונו של עולם ואומרים לו: אבינו מלכנו ראה את בניך אוהביך המייחדים את שמך בעולם, כיצד הם מוסרים את נפשם על קידוש שמך הגדול. אנו ממליכים אותך ומפילים את תחינתנו לפניך – תקע בשופר גדול לחרותנו, קול תקיעה גדולה המבשרת קץ לצרותינו ובשורת הגאולה העתידה.

כוח"ט לנו ולכל ישראל, אמן.