בכסה ליום חגנו

 (ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: (ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ח עמוד א

איזהו חג שהחדש מתכסה בו – הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב.

התורה קבעה את ראש השנה יום אחד, ואנחנו עומדים היום ביום השני שכולו מדרבנן. אני מבקש להתייחס לקושי בחוויית היום השני, לאחר שהיינו כבר בשיא של אתמול, שהוא הוא יום הדין, ואילו היום אנחנו חוזרים על תפילות היום לאחר שיא הדין, וכבר מאחלים מאז אתמול איש לרעהו גמר חתימה טובה, ויום זה כולו מדרבנן.

בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ

לאמתו של דבר, אף שהיום השני הוא מדרבנן, הרי שזה מובנה מראש בצו התורה שיש לנהוג שני ימים. שכן, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, פירושו שישראל מקדשים את החודש והם אלו שקובעים באיזה יום יחול ראש השנה. הצירוף הפשוט של בכסה עם חוק לישראל קובע שמצד אחד ראש השנה הוא יום אחד אולם מובנה במערכת שהוא יהיה שני ימים. אף בהלכה הכירו בכך, שכן נקבע להלכה שבעוד ששני ימים טובים של גלויות הם שתי קדושות, ששני ימים של ראש השנה הם קדושה אחת וכיום אחד הם חשובים. ועדיין אנחנו חייבים לברר מה טיבו של היום האחד הארוך, מה המשמעות שהתורה קבעה אותו יום אחד ובעצם התכוונה שיהיה יומיים. מה טיב היום השני?

התשובה מובנית בפסוק בו פתחנו.

בבלי ביצה ח,ב

תנו רבנן: כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש.

הדברים מבוארים יותר באופן מדהים בירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק א

א"ר סימון כתיב [דברים ד ח] ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגו'

וחורנה אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם השלטון אומר הדין היום והליסטים אומר למחר הדין למי שומעין לא לשלטון אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אמרו ב"ד היום ראש השנה הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת העמידו בימה יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין שאמרו בני היום ראש השנה. נמלכו ב"ד לעברה למחר הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת העבירו בימה יעברו סניגורין יעברו קטיגורין שנמלכו בני לעברה למחר מ"ט [תהילים פא ה] כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב אם אינו חוק לישראל כביכול אינו משפט לאלהי יעקב.

המשפט של הקב"ה לעולם הוא ביום בריאת העולם, יום זה הוא יום אוניברסלי בו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, הקב"ה נגלה עליהם בהדרת קדשו ודנם בעל כרחם. זהו פתיחת הדברים – בנוהג שבעולם השלטון אמר הדין היום

אולם כי חוק לישראל הוא, הקב"ה מסר בידינו את מפתח קידוש הזמנים והמועדים, כי אנו בניו ועבדיו. כפי שביארנו בדרשה בליל ראש השנה, ד' מלך אבל מלכותו מתעצמת מכוח היותנו נתיניו הקוראים במו וממליכים אותו. הוא מחכה לנו שאנחנו נקבע את יום הדין.

לכן שם בירושלמי: ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים.

אנחנו יודעים שהקב"ה עושה לנו נסים כי אנו בניו והוא אבינו.

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת פנחס [המתחיל בדף ריג עמוד א]

ובכל אתר ויהי היום דא ראש השנה (איוב א) ויהי היום ויבאו בני האלהים יום ראש השנה הוה בכל זמנא תרין יומין אינון מאי טעמא בגין דלהוי יצחק כליל דינא ורחמי תרין יומין ולא חד דאלמלא ישתכח יחידאי יחריב עלמא ועל דא כתיב תרין זמנין ויהי היום ויהי היום,

אתמול היה יום של דין והיום הוא יותר יום של רחמים.

הזוהר בהמשך מדבר על כך שהיום הראשון הוא דינא קשיא והיום השני הוא דינא רפיא.

אתמול היה יום דין של אומות העולם והיום הוא רק שלנו.

טעמים הרבה נאמרו על השופר, וביניהם שופר ההמלכה.

השופר היום הוא השופר האינטימי של עקדת יצחק. שגם היא צבועה בחותם הרעיון כאן.

אברהם אבינו נצטוה לעקוד את בנו, הגר"ח הסביר שאברהם ידע שזה סותר את הכי ביצחק יהיה לך זרע, ואברהם לא שואל

הרב שך – הניסיון היה האם ינסה להתחכם או האם ילך בתמימות.

היום השני הוא יום שבו יותר מודגש התמימות והאהבה כלפי הקב"ה.

נזכיר לפני שופר העקדה של היום השני את העקדות של שנה זו –

נשטח תחינתנו לפני הקב"ה שיביא עלינו שלום ושקט

נתרפק היום כבן על אביו אוהבו המעורר את רחמיו ומודע שעצם היום הזה הוא יום של אהבת ד' והתרפקות עליו

נתפלל בלב שלם הגלה נא ופרוש חביב את סוכת שלומך

גמר חתימה טובה