מראי מקומות

1. אסתר ט, טז-כג.
2. ה. "אמר ר' אלעזר… אבורנקי של מלכים".
3. ירושלמי מגילה פ"א ה"א, עמ' 741 שו' 2-19, ועמ' 742 שו' 49 עד עמ' 743 שו' 8.
4. ה: תד"ה שאסורים בהספד; ריטב"א ד"ה הא דאמרינן שמחה וד"ה משתה; ריטב"א מועד קטן כז: ד"ה אמר רבה בר רב הונא; שו"ע או"ח תרצו: ד.
5. אבן עזרא אסתר ט, ל.
6. השוו את נחמיה ח, ט-יב לתיאור של יום טוב במגילת אסתר.
7. רמב"ם מגילה וחנוכה ב: יג-יז; שביתת יום טוב ו: יז-כ; מגילה וחנוכה ג: סוף הלכה ו; הקדמה למשנה תורה, סוף מצוות דרבנן, 'אלא כך אנו אומרין… בכל קראנו אליו'

תקציר השיעור

• הרקע לדיון האם פורים נאסר במלאכה – פורים הוא החג הראשון שלא ניתן בנבואה. האם הוא תוקן במתכונת דומה לזו של מקראי הקודש מהתורה או האם הוא תוקן במתכונת עצמאית? אמנם ברור שלא ניתן לתקן במתכונת מליאה הדומה לתבנית מקראי קודש, שכוללת איסור מלאכה וקרבן מוסף. אף נכון שלא לתקן לגמרי באותה מתכונת כדי לשמר את ההבחנה בין חג דאורייתא ובין חג דרבנן ולא לעבור על 'בל תוסיף.' ועדיין, האם לתקן בתבנית שמתבססת על התבנית של מקראי קודש או תבנית חדשה?
• הברייתא המובאת בסוגייה שיש איסור מלאכה בפורים משקפת עמדה שיש לתקן את פורים על בסיס תבנית מקראי קודש. רבי ערך כנגד זה 'הפגנה הלכתית' [בלשון הירושלמי 'מפרסם'] – נטע נטיעות בפומבי. הפגנה היא נגד נוהג רווח; נראה שרבי יוצא נגד נוהג רווח.
• ייתכן שעמדת רבי נוגעת לפורים בלבד. יש לבחון האם יש קשר בין שלושת נוהגיו של רבי. נעיר שהסוגייה כאן דנה באיסור מלאכה בפורים על רקע השאלה מה טיבו של 'יום טוב' [המקום היחיד בתנ"ך בו הביטוי הזה מופיע], ויש ביטוי קרוב ביחס לצומות בזכריה ז – 'מועדים טובים'. רבי דן במעמד ימים שציינו אותם בתחילת ימי בית שני – פורים וצומות. רמב"ן ובית מדרשו ביארו שרבי רחץ בשבעה עשר בתמוז על רקע הסוגייה בר"ה יח שבזמן שאינו מלחמה ואינו שלום, רצו מתענים ורצו אין מתענים. רבי חי בימים של שקט תחת הקיסר אנטונינוס ולכן רחץ, ולדעת רמב"ן אף לא צם. האם העמדה שלו שפורים מותר במלאכה קשורה בכך?
• שני התלמודים נוקטים, כל אחד בדרכו, בעמדת ביניים – אין לאסור מלאכה מדין 'יום טוב' אך יש לאסור בדרך אחרת. סוגיית הבבלי מציעה שלא רואים סימן ברכה במלאכה שנעשתה בפורים וסוגיית הירושלמי מדמה לאיסור מלאכה בחול המועד. נראה שהמודל שהם מציעים הוא שאין קדושת היום לפורים אך יש לאסור מלאכה כדי שאדם יהיה פנוי לחגוג את היום [מעין מודל שבתון ביום העצמאות או ביום בחירות].
• בסוגיות הגמרא כאן ובשבת כא: נראה שאין הכרח לעצב את פורים ואת חונכה באותה מתכונת – לכל יום יש תוכן מיוחד. פורים מתואר בפסוק ובסוגייה כיום משתה ושמחה [והדיון האם הוא 'יום טוב'], ואילו חנוכה מתואר כיום שיש בו 'הלל והודאה'. הרמב"ם בהלכות מגילה וחנוכה בחר לחבר את הימים יחד ולתאר אותם כבעלי תבנית דומה. הוא מתאר בפרק ג' מהלכות חנוכה את חנוכה כנתקן על בסיס פורים. המעיין בדבריו יווכח שהוא הכניס את ממד ההלל וההודאה לפורים באמצו את העמדה העקרונית שיש לומר הלל בפורים, וכי 'קריאתה זו הילולה'. את חנוכה הוא מתאר כיום שמחה. נראה שהרמב"ם סבור שיש להם תבנית דומה – תבנית פרסומי ניסא שאינו מקרא קודש. נראה שהתבנית הזאת בנויה על בסיס דאורייתא – על בסיס ליל הסדר. השרשור של שלשתם יחד נעשה על ידי רבי יהושע בן לוי שקבע שנשים חייבות בארבע כוסות, מגילה ונר חנוכה. המכנה המשותף הוא פרסומי ניסא.  בשלושת ימים אלו יש אותם מאפיינים: הלל; פרסום לבן ולאחרים [סיפור יציאת מצרים, נר חנוכה שפונה לרואה, מגילה שקוראים לאחרים]; מצווה ש'לוקחת' משהו מהאירוע ומנכיחה אותו – מצה, מנורה ומשתה.
• לענ"ד נכון לעצב את יום העצמאות על התבנית הזאת.