ליל ההכתרה

ליל ראש השנה מכונה בפיהם של חסידי חב"ד – ליל ההכתרה. בלילה זה אנו מכתירים את הקב"ה למלכו של עולם, ומכריזים יחי המלך!

לכאורה הדבר הינו פלא. אין לך יום שלכאורה מדגיש יותר את הפער האין סופי בין שפלות האדם אשר יסודו מעפר וסופו לעפר וחייו הם כחלום יעוף, לעומת הקב"ה שהוא מלך חי וקיים. ובכל זאת, אמנם כן, אנו בשר ודם, שבעי דלות ורוגז, יושבי חומר הם אלו המגישים למלך העולם את כתרו ומכתירים אותו, שכן כפי שרס"ג התבטא "אם אין צבא אין מלך".

מעשה ההכתרה איננו רק הכרה בעובדה מוגמרת. "יחי המלך" היא גם הצהרת נאמנות, ויש לה שתי תוצאות משולבות. העם המצהיר מקבל על עצמו את עול המלכות, ובמקביל, מלכותו של המלך מתעצמת. הצהרת האמונים של העם יוצרת את מלכות המלך, היא מכתירה אותו, כי אין מלך בלא עם, ואם אין העם מכיר במלכותו ממילא איננו מלך. כך בנוגע למלך בשר ודם, וכך בנוגע למלכו של עולם. כשאנו אומרים "ה' מלך ה' מלך ה' ימלך לעולם ועד" איננו רק מודים על העבר וההווה אלא מתחייבים לקבלת מלכות, ובזה אנו ממליכים את ה' לעולם ועד. דבר זה הוא כמובן יסודי ביותר בהבנת משמעות יום ראש השנה. ראש השנה איננו רק ציון מלכותו של ה', חגיגה שנתית לרגל יום הכתרתו, אלא הוא יום הכתרה ממש, שחוזר על עצמו מדי שנה בשנה. ליל ראש השנה הוא ליל ההכתרה של הקב"ה, ובו אנו שמים את הכתר על ראשו כביכול. איך אפשר לבני אדם, נתינים של המלך, לשים את הכתר על ראשו? איך הנחות מכתיר את העליון? הפתרון הוא פשוט. עצם הרעיון של מלכות נובע מכפיפות הנמלכים מרצון לרצון השליט. באמצעות מעשה – קבלה אקטיבית של מלכותו, אנו יוצרים את מלכות ה'.

אנחנו מבטאים רעיון זה באדון עולם. אמנם הקב"ה הוא רם ונשא ומלכותו קודמת לבריאת העולם – אדון עולם אשר מלך בטרם כול יציר נברא; ועם זאת – לעת נעשה בחפצו כול אזי מלך שמו נקרא. מלכותו של הקב"ה ניכרת בעולם כאשר אנחנו קוראים בשמו. אנחנו, בשר ודם, אשר נמצאים כאן היום ומחר בקבר, דלי דלים הם הממליכים אותו יתברך.

מעשה ההכתרה נדרש גם משום שהקב"ה הוא ק-ל מסתתר בשפריר חביון. אנו חיים בעידן של הסתר פנים, ותפקידנו הוא לגלות בעולם את שכינתו יתברך. אחד המוטיבים המרכזיים של תפילות ראש השנה הוא האוניברסליות של היום הזה בו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, וכל הבריות והמדינות נפקדות ביום זה. יחד עם זה, אנחנו מדגישים בתפילה שהיחידים שמכירים בפועל במלכותו יתברך הם ישראל. אנו עומדים ביום זה, ומכריזים קבל עולם ומלואו כי יש בעלים לבירה, העומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים. יש תקופות בהם, אנחנו עומדים יחידים מול עולם אלילי; יש תקופות שאנחנו עומדים יחידים מול דתות מונותיאיסטיות אחרות, ויש תקופות בהן אנחנו מכריזים על מלכות ד' מול החילון והאתיאיזם.

בשנים האחרונות, כוחו של החילון יורד, העולם רוחני יותר ושם שמים הולך ומתפשט יותר בעולם. לכאורה, החזון של "על כן נקווה לך" הולך ומתגשם. אולם לצערנו, לא היא. אמנם, העולם דתי יותר, ברם, השאלה הגדולה הניצבת לפתחנו היא מה טיבה של אותה דת ובשם מי הם קוראים.

בשנה החולפת, נחשפנו כולנו בבעתה לאסלאם הרדיקלי המתפשט במרחבי העולם הערבי מהמפרץ הפרסי ועד שכנותינו, ומתדפק על שערי הארץ ברמת הגולן. ארגון המדינה האסלאמית הידוע בכינוי דאעש, כובש שטחים נרחבים, ובשם ד' טובח המונים, עורף ראשים, והכל בשם שמים. באופן דומה התעמתנו השנה עם ארגון החמאס, היורה במכוון על אוכלוסייה אזרחית, ושלא חס על חיי האזרחים שלו, היורה מתוך בתי ספר ובתי חולים. הם אמנם קוראים בשם הק-ל, אך מיהו האלוקים שבשמו הם קוראים?

התורה מלמדת אותנו על מידותיו של הקב"ה- ד' ד' א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. מול כל העמים התוקעים כף, מוטלת עלינו בעת הזאת, עם א' אברהם, התפקיד של קריאה בשם ד' הרחום והחנון, החומל על דלים והחונן את הבריות. גילוי השכינה הזאת אינו רק בהצהרות בראש השנה אלא בהידמות שלנו למידות הא', בבחינת "הולכת בדרכיו". ההכרה במלכות ד' אינה אמירה מופשטת, היא מחייבת אותנו יום יום ושעה שעה, לאחוז בערכים הנובעים מהמדות הא', ולגלות את שכינתו בעולם.

השנה יש ממד נוסף מיוחד המעמיק את הכרזת המלכות. אנחנו מציינים בדקות אלו את כניסתה של שנת השמיטה הבעל"ט, ואף היא כשבת הארץ, מכריזה על מלכות ד'. השמיטה מכריזה על כך שלד' הארץ ומלואה, כי לי כל הארץ. אנחנו נסוגים אחור מכוח קבלת עול מלכות שמים, ורעיון המלכות מומחש יותר בחיינו.

מרן הגרש"ז כתב:

נראה דטוב ויפה לכוון בברכת שהחיינו ביום טוב של ראש השנה של שנת השמיטה על שזכה להכנס לשנה חדשה שזוכה לקיים בה מצוות רבות של שבת הארץ וקדושת והפקר הפירות וכו'.

ומסתבר מאד שכל אדם צריך להרגיש ולהודות לד' כשזוכה להכנס לשנה חדשה של שבת הארץ ולשנה שפירותיה הם קודש ווהפקר וכו', וזה הרי בא רק מזמן לזמן של ז', אבל לא עלה על דעתי לחייב משום כך בברכה כי אם בברכת שהחיינו שעל היום טוב שיכוין גם לזה

בואו נמליך יחדיו את מלכו של עולם בתחילתה של שבת הארץ, ונכריז יחד על מלכות ד' הרחום והחנון.

נתפלל שתכלה שנה וקללותיה, עברנו הרבה קללות בשנה החולפת, ותחל שנה וברכותיה.

כוח"ט לנו ולכל ישראל