מראי מקומות

1. ד. "אלא כי איתמר… דכוותה בדאורייתא".
2. מהו המקרה של הילך? רש"י ד"ה והילך.
   רקע להבנת דברי רש"י – קידושין מז. "אמר רב.. ניתנה" וברש"י ד"ה להוצאה ניתנה.
3. דיון הראשונים בשיטת רש"י:
   א) אור זרוע בבא מציעא סימן ח (הדיון על פרשנות סלעין דינרין יובהר כשנלמד את ראיות הגמרא)
   ב) רמב"ן ד"ה והילך עד "מלוה דמיא".
   ג) ריטב"א ד"ה אלא כי איתמר
4. הסבר יסוד המחלוקת – האם ניתן לקשר את יסוד המחלוקת להבנות השונות במחייב של שבועת מודה במקצת? ראו את המאירי ד"ה מנה לי בידך.
5. פקדון בקיימא באגם:
   א. נחלקו בזה הראב"ד והרז"ה, תמצית המחלוקת שלהם מסוכמת בספר התרומות חלק ב' שער ז' אות ד (המחלוקת מצויה בהרחבה בקונטרס דברי הריבות, בשו"ת הראב"ד סימנים לו-מ).
   ב. באיזה סוג הילך אוחז הראב"ד?
   ג. כמערים – שימו לב לדברי התרומות באות ו על 'כמערים'.
6. משכון:
   א. ספר העיטור אות ע – עיסקא וחוב, הלכות מלוה על פה דף טז עמוד ב, "ומסתמא… דיוקא" (הגמרא שדברי הר"י מיגאש מוסבים עליהם היא בקידושין ח. שורה אחרונה, "אמר רבא אמר רב נחמן… שקונה משכון").
   ב. חידושי הר"ן בבא מציעא ד. ד"ה ולענין מי שודה במקצת
   ג. מה ההשוואה של העיטור בין שטר ובין משכון? האם הר"ן בדיונו בשיטת הר"י מיגאש דן באותו הילך שהעיטור מדבר עליו?