מראי מקומות

• ברכות כט. 'גופא… בתר שומע תפלה'
• ירושלמי תענית א א'ר' זעורה בשם רב חונה… בשומע תפילה'
• רמב"ם תפילה י:ח-ט
• תוספות ברכות כט: ד"ה הא דאדכר, עד 'פירכא דשאלה'; תר"י ברכות יט: ברב אלפס מד"ה אמר ר' אסי; רא"ש ברכות ד: יד
• העמק שאלה כב: ה

תקציר השיעור

• השיעור עסק בעיון משווה בין הסוגיות שנלמדו בבבלי תענית לסוגיות מקבילות בירושלמי תענית.
• שיטת הירושלמי שמי ששכח גבורות גשמים יכול להסזכיר בשומע תפילה. בפשטות זה נוגד את סוגיית בבלי ברכות כט, וכך סבורים רוב הראשונים שהבבלי חולק על הירושלמי. שיטת הירושלמי הולכת יד ביד עם שיטת רבי יוחנן ששאלה והזכרה כהדדי. היות גבורות גשמים ריצוי מבטא שיש בו פן של בקשה ולכן ניתן להזכיר בשומע תפילה.
• ירושלמי – מי ששכח שאלת גשמים אחרי שומע תפילה חוזר לשומע תפילה. ראשונים דנו מה שיטת הבבלי בה יש שתיקה. רמב"ם פוסק שחוזר לברכת השנים ובתוספות יש דיון על כך.
• נצי"ב העיר על הקשר לשיטת הירושלמי על נינווה [בירושלמי הנוסח הוא בני נווה, המוזכר בכתובת רחוב והוא בבשן, בני נווה הפך לנינווה]. שיטת הירושלמי היא שבני נווה לא יכולים לבקש בשומע תפילה בימות החמה כי הוא ודמה לשאלה בברכת הנשים. בנצי"ב מסביר שלפי הירושלמי נקבעו שני מקומות לשאלת גשמים – ברכת השנים ושומע תפילה, ואילו לשיטת הבבלי מקום השאלה הוא בברכת השנים ונבמקרה ששכח יכול בשומע תפילה אך אין זה מקומו.