תקציר השיעור

• שמואל הרמתי – שמואל היה מקושר מאד לשאול, ולכן כשלונו של שאול הביא לכך ששאול לא יכול לשלם את המחיר בלי ששמואל ישלם אותו -לכן נגזר על שמאול למות כאשר נגזר על שאול למות.
• שמואל שקול כמשה ואהרן – הרמב"ן מבאר שאין הכוונה על נבואה, שהרי לא קם בישראל נביא כמשה. לכן הוא מסביר שהכוונה בהנהגה – מש הושמאול מסרו נפשם להגן על עם ישראל מחרון אף ד'. ניתן להציע עוד שדפוס ההנהגה של שמואל שילב את דפוסי ההנהגה של משה ואהרן – משה מגונן על העם, אהרן מלמד עליהם זכות, ושמואל סובב בין ערי ישראל ומגדל אותם לקחת אחריות.
• אין מסיחין בשעת הסעודה – סעודה נועדה למפגש חברתי ושיחה, בעיקר בחלקה אחרון – בזמן שתיית היין 'לאחר המזון' [כלשון המשנה בברכות פרק ו']. המשפט 'אין מסיחין' מופיע רק כאן [קצת אירוני – אמורא א"יי אומר אותו לאמורא בבלי], והוא קשור בתרבות האכיל ההזורואסטרית שהיו שותקים בזמן הסעודה.
• יעקב אבינו לא מת – רב נחמן מייצג כאן גישה ריאליסטית – הרי כתוב שהוא מת! ר' יצחק בעל האגדה מייצג עמדה של דרשן – הוא ממריא מעל המציאות הריאלית. הסברים שונים הוצעו למשפט הזה. רשב"א מסביר בחידושי אגדות שהוא ודאי מת, אך המורשת שלו חיה דרך זרעו, והדברים נאמרו דווקא על יעקב של זרעו הוא זרע ישרים. הרמב"ן רואה בזה תיאור של חיי נצח, כאשר אדם קרוב לקב"ה הוא חי מהקשר אליו קיום דק, זה משמעות חיי הנצח של אליוה. לדעת הרמב"ן, כך חי אדם הראשון, כך חיו דור המדבר וכך יחיו לאחר תחיית המתים.
• רחב – עבור ר' יצחק דמות מהאגדה היא דמות חיה והוא 'יודעה ומכירה', עבור רב נחמן בעל החשיבה המציותית, הוא לא מכיר אותה.
• הפרידה שלהם מאד יפה – ר' יצחק מברך את רב נחמן בברכות שמוצאן מהרעיונות האגדיים – הוא מאחל לו שלא ימות כמו יעקב אבינו.