מראי מקומות

א. רביעה

• ו: 'אמר רבי אבהו מאי לשון רביעה… תהא מקום מטר ש"מ'.
• מה נושא הדיון בסוגייה? מאירי ד"ה זה שנאמר
• ירושלמי ברכות ט: ב 'וכי מה ראו… צינורך'

ב. ברכת הודאה על הגשמים

• ו: 'א"ר אבהו מאימתי… ורוב ההודאות' [ז. שו' 2].  מוזמנים לראות את נוסחאות הברכה באתר הכי גרסינן. מה מלמד ריבוי חילופי הנוסח?
• משנה ברכות ט:ב, 'על הגשמים… והמטיב'
• ברכות נט: 'ועל הגשמים… הטוב והמטיב'; רי"ף שם; רמב"ם ברכות י:ה; ראש" ברכות ט:טו; רא"ה ברכות נט: ד"ה והני מילי; ריטב"א תענית ו:
• בית יוסף אורח חיים רכא ד"ה כתב סמ"ק; שו"ע או"ח רכא: א-ב ובמשנה ברורה

תקציר השיעור

רביעה

• הסוגייה בנויה לפי המתכונת המוכרת של סוגיות אגדה – רצף מימרות ללא שקלא וטריא – בעיקר מימרות של רבי אבהו ושל רב חסדא.
• יש בסוגייה תיאור הגשם בדימוי ארוטי – רובע את הקרקע – מבטא את התפיסה שגשם הוא אמצעי ביטוי של קשר בין הקב"ה ובין עם ישראל.
• דיון הסוגייה על כמויות הגשם של רביעה ראשונה ורביעה שניה מנותק מהקשר הלכתי ולא ברור מה מטרת הדיון. רש"י והראב"ד הציעו הקשר הלכתי – רש"י כותב 'ואין צריך להתענות'; ראב"ד מובא במאירי מציע שמדובר בגשם שיורד בתענית, והכמויות האלו קובעות האם ניתן להפסיק לצום. המאירי חולק כי הדיון כאן לא מובא בהקשר של הלכות אלו. לדבריו, הסוגייה נותנת מידע מטאורולוגי ללא משמעות הלכתית. ועדיין יש להניח שיש משמעות למידע – הסוגייה מצביעה על אופי גשמים שהם אינם תופעת טבע קבועה אלא משתנה – תלוי בכמות ובעיתוי. מסוגיית הירושלמי המקבילה נראה שההקשר הוא ההקשר שהראב"ד הציע, אם כי הראב"ד עצמו לא ציין לירושלמי.

ברכת הודאה על גשמים

• הדימוי של חתן וכלה מוסבר ברש"י על הרי"ף כמהשך לדימוי של רביעה, מה שמסביר גם את המחייב לברך – ירידת גשם הוא גילוי שכינה ולכן מברכים כשחווים אותו.
• נוסח הברכה מזכיר את הלל הגדול, ויש צליל דומה לברכה לתיאור להלן יט שאומרים הלל הגדול כשיורד גשם באמצע תענית גשמים. הריטב"א על הסוגייה תיאר אותה כברכה ציבורית של הודאה וקישר אותה להלל הגדול.
• חתימת הברכה – נימרינהו לתרוייהו – רי"ף פירש שהכוונה לחתום חתימה כפולה – 'אל ההודאות ורוב ההודאות' [רז"ה חולק ולדעתו הכוונה לצרף את 'מודים' ל'אילו פינו מלא שירה']. רמב"ן במלחמת השם בברכות מסביר שלרוב יש כמה משמעויות – הוא מתפרש כרוב שיש לו מיעוט  או כהרבה. האפשרות שיתפרש כרוב שיש לו מיעוט חסם את חתימת 'רוב ההודאות'. אך כאשר החתימה כפולה, 'רוב ההודאות' מתפרש כהרבה.
• סוגייתנו לא מזכירה שיש ברכת גשמים במשנה ברכות פרק ט – הטוב והמטיב. הברכה מובאת שם יחד עם בשורות טובות, והיא חלק ממערך הברכות של ברכות פרק ט. בכך הברכות שונות האחת מרעותה. סוגיית ברכות נט: עוסקת ביחס בין הברכות [בפשטות הטוב והמטיב היא הברכה התנאית וברכת מודים היא חידוש אמוראי], ויש כמה הצעות בסוגייה. הרי"ף והרמב"ם מסכמים שמי שיש לו שדה לבד מברך שהחיינו; מי שיש לו שדה בשותפות מברך הטוב והמטיב; מי שאין לו שדה מברך את ברכת מודים. הסבר שיטתם צ"ע. הרא"ש חולק וסובר שכל מי שיש לו שדב מברך הטוב והמטיב, ולשיטתו מדובר או בברכת הטוב והמטיב או ברכת מודים. רא"ה וריטב"א קובעים שמי שיש לו שדה לבד מברך גם שהחיינו וגם ברכת מודים, ומי שיש לו שדה בשותפות מברך רק הטוב והמטיב. לשיטתם, יש שני דינים ושתי ברכות שונות – ברכת שהחיינו היא ברכת הודאה של היחיד וברכת מודים היא ברכת הודאה על גילוי השכינה של הגשם של הציבור.  מי שאין לו שדה מתחייב רק בברכה הציבורית; מי שיש לו שדה לבדו מתחייב בשתי הברכות; מי שיש לו שדה בשותפות מברך הטוב והמטיב שיש בה מתוכן שתי הברכות – המברך מתייחב לעצמו ולאחרים.
• בגמרא וברמב"ם לא ברור באילו נסיבות מברכים – האם אחרי כל פעם שיורד הרבה גשם? בית יוסף מציין שמברכים רק לאחר עצירת גשמים וכך פסק באו"ח רכא. משנה ברורה מציין שמא הדברים אמורים רק בארצות בהם יש הרבה גשם; אולם בארץ ישראל ייתכן ויש לברך על הגשם הראשון, אולם מפאת המחלוקת בדבר, לחתום ללא שם וללא מלכות. בכך, חזרנו לייחוד של הגשם בארץ ישראל שהוא גילוי שכינה ויש לו ברכה מיוחדת.