השיעור בוחן את השימוש של הראשונים ב'שוייה לנפשיה' להסביר למה אשה נאסרת בטענת פתח פתוח. הטיעון המרכזי בשיעור הוא שהראשונים מיישמים את הכלל הזה כנגד השאלה האם החתן יודע לקבוע שהפתח פתוח. הכלל של שוויא לנפשיה קובע שאנחנו מקבלים לגביו את הקביעה העובדתית שהפתח פתוח; ברם הקביעה שהיא נאסרת עליו נעשית על ידי בית הדין. לכן הגמרא שואלת מדוע נאסור בספק ספיקא. לעומת זאת בשיטה מקובצת יש כבר הבנה ששוויא לנפשיה פירושו שאדם אוסר על עצמו, ולכן הוא סבר ששוויה לנפשיה אוסר גם בספק ספיקא, התקשה בפרשנות טענת הסוגייה שמותר בספק ספיקא. הדיון בקצות החושן לד:ד על יסוד דין שוויה לנפשיה האם מדין נדר או נאמנות גם מניח שהאדם אוסר על עצמו. כאמור, בראשונים, רש"י ורשב"א, נראה שהשימוש מצומצם יותר – הוא נוגע רק לקביעה העובדתית שהפתח פתוח. שיטה זו הוסברה על ידי בעל תרומת הכרי, שיסוד הדין הוא שמציאות שאדם טוען לקיומה מיושמת לגביו.

מראי מקומות

א. פרשנות הסוגיה – נסו לאפיין בראשונים השונים באיזה אופן הם משתמשים בביטוי 'שויא אנפשיה'

פירוש רש"י לסוגיה – מה בדיוק טוען החתן? מה פשר דברי רש"י שהיא מותרת אם נמצא דמים ושאינו נאמן להפסידה כתובתה?
רשב"א ד"ה והא דאתי – מצא דמים – עמדו על המחלוקת בין הרמב"ן לרשב"א בהבנת טענת פתח פתוח; הדיון על היחס בין הבבלי לירושלמי; נאמנות להפסידה כתובתה
מה האשה טוענת – רשב"א ד"ה והא דאמר; רא"ש סימן יח
שיטה מקובצת ד"ה ואמאי
רמב"ם אישות יא:יב

ב. שויא אנפשיה

ראה נוסח כ"י מינכן בסוגייתנו
שויא לנפשיה – כתובות כב. 'ת"ר האשה… קמ"ל'; כג: 'ת"ר אני טמאה… אפומא דעד'
נגד עדים – מאירי קידושין סה. 'ובדורות… כתבות'; סה: 'וגדולי הדורות… נאמנת'; משנה למלך אישות ט: טו, יבום וחליצה ג: יג; שער המלך אישות ט:טז
יסוד הדין – שיטה מקובצת ד"ה נאמן; פתחי תשובה יורה דעה א: יח; נודע ביהודה תניינא אבן העזר כג; קצות החושן לד:ד, פ:ב; תרומת הכרי חושן משפט א:א
ע"ז ז. 'ת"ר הנשאל.. ויתיר', ובריטב"א ד"ה תנו רבנן
רמב"ם סנהדרין טז: ו-ז; איסורי ביאה יח:ט