השיעור בוחן את הסתירה שהגמרא ט מצביעה עליה בין מימרות של רבי אלעזר – כיצד אשה נאסרת על בעלה. השיעור עוקב אחרי שתי קריאות שונות של הסוגייה בראשונים. רש"י קורא את הסוגייה כדיון האם בעל יכול לאסור את אשתו עליו אפילו אם הוא יודע שהיא זינתה, תוספות מוסיפים שהדיון הוא האם צריך עדות לקיום הדבר לאסור אשה על בעלה. מסקנת הסוגייה שפתח פתוח כעדים – מעבר לעדות לבירור הדבר. הרשב"א מפרש אחרת – הוא מוסיף את המילה 'ספק' והדיון הוא בספק זנות באילו נסיבות אשה נאסרת על בעלה

מראי מקומות

• ט. ומי אמר רבי אלעזר הכי… בינו לבינה', עם רש"י
• תד"ה ומי, קינוי, מפני מה [תוס' רא"ש ד"ה מפני מה]
• רשב"א על הסוגיה; מומלץ לעיין גם בריטב"א
• שיטה מקובצת ד"ה וז"ל שיטה ישנה דלא הוה קינוי וסתירה
• רמב"ם שוטה ב: יב ובמשנה למלך ד"ה מפי השמועה
• להרחבה – רא"ש יבמות ב:ח 'ורבינו מאיר… דיש כאן טומאה'
• שאלות לעיון – הסבר השלבים השונים בשו"ט; איך היחידה הזאת פוגשת את הבנת 'שויא אנפשיה' – את מה היא מאתגרת? מה אוסר אשה על בעלה; היחס בין האיסור לבועל ולאיסור על הבעל [היזכרו בתוס' בג: על ביאת נכרי]