שיעור 3 – ייחוד – מקור האיסור ויסוד הדין

מקור לאיסור ייחוד

1. בבלי:
   • קידושין פ: "מ"ט תנא דבי אליהו… קמ"ל".
   • סנהדרין כא. "תנא משמיה דרבי יהושע… יחוד דפנויה".
   • עבודה זרה לו: "אמר אבימי… אייחוד דעובדת כוכבים".
2. ירושלמי קידושין פ"ד הי"ב, "רבי יוחנן בשם רבי שמעון… בקירוב בשר".
3. להרחבה – פני יהושע על קידושין פ: ד"ה גמרא מנא הני מילי וד"ה אמנם כן.
4. למשמעות הקביעה "פשטיה דקרא במאי כתיב", ראה את דברי הרמב"ם בספר המצוות שורש ב', "וכבר הגיע בהם הסכלות… הבאור והראיה".
5. ראשונים נקטו עמדות שונות ביחס ללימוד "רמז ליחוד מן התורה":
   • סנהדרין לז. תד"ה התורה העידה.
   • השגות הרמב"ן לספר המצוות שורש ג, "וכן אמרו… שעיקרם תורה".
   • רמב"ם הלכות איסורי ביאה פכ"ב הלכות א-ג. להרחבה – הגהות הגר"א לשו"ע אבן העזר סימן כב ס"ק ד (מובא ברמב"ם פרנקל הלכות איסורי ביאה פכ"ב ה"ג).
   • להרחבה – תרומת הדשן סימן רמב, "אפס נראה… יחוד נמי".
   • מקורות נוספים באנציקלופדיה תלמודית, כג, עמ' תרלג-תרלה.