מראי מקומות

א. הסוגייה

עיינו בארבעת פסיקי הדין בהם מופיע טענת "מפלניא זבינתה" (היעזרו בנוסח הסוגייה שחולק עם דף המקורות הקודם). עימדו על מבנה הסוגייה. האם יש מדרג בין המקרים?

ב. מפלניא זבינתה דאמר לי דזבנה מינך

1. לימדו מקרה זה המתחיל בל. יחד עם פירוש הרשב"ם.

2. הרשב"ם כורך את פרשנותו למקרה זה עם סוגיית הגמרא מא:, "ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא… ולא זבין". עיינו שם גמרא עם רשב"ם.

3. מהו החיסרון בטענת "מפלניא זבינתה דאמר לי דזבנה מינך"?

• רשב"ם ד"ה אמר ליה מפלניא.
• ל. תד"ה לאו קמודית, 4 שורות מלמטה, "כתב ר"ח… בידיה".
• איזה הסבר משתלב יותר בלשון הסוגייה כאן? מהו מערך השיקולים של הפירוש החולק?

4. ראו את דברי הרשב"ם ה"מייבא" לסוגייתנו את פרטי הסוגייה מא:.

5. מדוע מעמידים בידו את השדה בדר ביה חד יומא?

• ראו רשב"ם מא: ד"ה אפי' חד יומא וד"ה מיגו דאי בעי אמר.
• רמב"ן מא: ד"ה הא דאמר ליה רבי חייא.
• רמב"ם טוען ונטען פי"ד הל' יב-יג.

6. להרחבה- רמב"ן ד"ה ופירוש ולא קמודית לי. נדונים שם שני נושאים:

• טיב ההודאה שהמערער הוא מ"ק – מחלוקת רמב"ן וראב"ד.
• האם עדי דר בה חד יומא מועילים ללא חזקה – מחלוקת רמב"ן ורשב"ם.

7. להרחבה – מדוע אין למחזיק מיגו? דיון רחב על כך ברשב"ם ובתד"ה לאו קמודית (אני מציע לא להתעכב בשלב זה על הראיות בעניין מיגו למפרע).

ג. אמתלא בחג"ש

1. למדו את שני המקרים בהם המערער נותן אמתלא לדבריו.
2. מה טיב מחלוקת אדמון וחכמים? האם סביב סבירות טענת השני נוח לי או על הפרשנות של חתימת המערער על השטר?
3. מה טיב החילוק בין מעשה ובין דיבור?

ד. שית אין לך מחאה

1. לימדו את המקרה האחרון ל:.
2. על כמה שנים צריך להביא הוכחה? ראו בזה מחלוקת רמב"ן ורשב"ם.
3. שימו לב לכל אורך העמוד על הדגשת הרשב"ם שחזקה במקום שטר עומדת.