שיעור 5 – מומי השופר

א. יחידת לימוד לימים רביעי וחמישי

• כז. המשנה 'שופר שנסדק'.
• תוספתא ראש השנה ב: ד
• סוגית הבבלי על המשנה, כז: 'תנו רבנן ארוך וקצרו… מין במינו חוצץ קמ"ל'.
• ירושלמי ראש השנה ג: ו (יש תקבולת לבבלי ותוספתא גם בחלק מה"ז)

ב. מומי השופר

• שופר שנסדק – כז. רש"י; תד"ה שופר שנסדק; רמב"ן ד"ה הא דתנן [מקורות נוספים בקובץ 5א]
• ניקב וסתמו – האמור בסוגיה כז: ובירושלמי; תד"ה ניקב; דרשת הרמב"ן לר"ה, "ניקב וסתמו בחוזק"; (רא"ש סימן ה); רמב"ם שופר א:ה [להרחבה – מקורות רבים נוספים על ניקב בקובץ 5א]
• קדחו – היזכרו בראיה שהביא הרמב"ן מהלכה זו לחידושו על שופר מקרן שהוא עצם אחד.
• סיכום בתוספתא כפשוטה עמ' 1040
• סכמו לעצמכם את העולה מהסוגיה ביחס למומי שופר, ולמידת המעורבות המותרת לבעלי מלאכה. צרפו את הדברים להיבט הרעיוני בזיקה חידושו של הרמב"ן על הצורך של השופר להיות טבעי ולא מלאכותי.

ג. צפהו זהב

• כז:"ציפהו זהב… ואם לאו כשר"; כז. "ופיו מצופה זהב… הנחת פה תנן", וברש"י ד"ה ופיו מצופה.
• כז: תד"ה ציפהו זהב
• דרשת הרמב"ן לר"ה, 'צפהו זהב… פסול'
• מכתב אבני נזר לחלקת יואב (מובא בתחילת חלקת יואב) [להרחבה – חלקת יואב סימן ג מובא בקובץ 5א]
• סיכום הדברים במועדים בהלכה עמ' מט (מהדורה חדשה)