שיעור 7 - שופר של עולה ושל עבודה זרה; מצות שופר - שמיעה או תקיעה?

א. שופר של עולה ושל ע"ז

ר"ה כח. 'אמר רב יהודה בשופר של עולה… מיכתת שיעוריה'
משנה סוכה ג, א-ה – ארבעת המינים של אשרה ועיר הנידחת; סוכה לא: 'איני והאמר רבא… שמע מינה'
חולין פט: 'א"ר זירא… מעלי לכיסויי'
יבמות קג: 'אמר רבא הלכתא… פסולה' (רש"י ד"ה של תקרובת עבודת כוכבים; רמב"ם חליצה ד: כ)
ירושלמי סוכה פ"ג ה"א, עמ' 644 שו' 48, "שופר שלע"ז… ויש קול אסור בהנייה", ובמקבילה בירושלמי יבמות יב ב "שופר… מכל מקום".
ר"ה כח. תד"ה אמר רב יהודה; סוכה לא: תד"ה באשרה דמשה
פסקי הרמב"ם בסוגיות השונות – שופר א: ג; לולב ח: א; ייבום וחליצה ד: כ
הצעה לנקודות למחשבה – הצליבו בין הסוגיות השונות, מומלץ לשים לב לסדר הדורות של האמוראים – איזה הסבר מופיע בכל רובד לשופר ולולב של ע"ז.
מה הבעיה באיסורי הנאה? מה עולה מהיתרו של רבא /מצוות לאו ליהנות ניתנו'? מה משמע בסוגיות הירושלמי שמקשרות לדין 'לכם'?
ממליץ לעיין בספרות התנאים – לבדוק היכן ובאיזה הקשר הם מדברים על אשרה ועיר הנדחת.

מבקש שתחפשו היכן מופיע המונח בתלמוד הבבלי, בפי מי ומה פרשנות המונח.