פרק ו' | עו, ב

שיעור 8 – 'המחייב' של תשלום שכירות פועלים: קנין או נזק?

מראי מקומות

א. מקורות לעיון

  1. הברייתא עו: (עם פירוש רש"י) ובמקבילותיה בתוספתא ובירושלמי. מצורף טבלה משווה בין המקבילות.
  2. עיינו עם לימוד כל יחידה בברייתא (להלן), בפרשנות הבבלי לכל יחידה:
    • עז. "או יגמרו מלאכתן… קים לך".
    • עח. "עד כמה שוכר… לידו".
  3. ראב"ד בשטמ"ק עו: ד"ה בד"א שלא התחילו במלאכה.
  4. עו: תד"ה אין להם זה על זה.
  5. עו: חידושי הרמב"ן ד"ה הא דאמרינן נותן להם שכרם משלם.
  6. חידושי הריטב"א עג: ד"ה האי מאן (תרכה-תרכו); עה: ד"ה להביא פרייפרין (סוף תרלח-תרמ); עו. ד"ה ואם בעה"ב (תרמ-תרמא); עו: ד"ה בד"א שלא הלכו וד"ה בד"א בשלא התחילו (תרמה-תרמו).
  7. קידושין מז: "דאמר רב הונא השואל קרדום… לא קנאו", ובחידושי הריטב"א שם ד"ה הא דרב הונא דאמר השואל קרדום.
  8. דרוש וחידוש לרבי עקיבא איגר, ב"מ עו:, "ובעיקר דינא דגרמי… ודוק היטב".
  9. שו"ע חו"מ סימן שלג סעיף ב ובקצות החושן ס"ק ב' ובנתיבות המשפט ס"ק ג'.

 ב. נקודות לעיון

  1. תנו את הדעת למבנה הברייתא – כותרת וארבעה "במה דברים אמורים".
    • כלפי איזה משפט מוסב כל "במה דברים אמורים"? ראו רש"י וראב"ד.
    • מהו ה'ניגון' של הברייתא? מה פשר המבנה המסורבל במידת מה של 4 'במה דברים אמורים'? האם הוא מגלה על מצע נסתר לדיונים על המחייב של שכירות פועלים?
  2. המחלוקת היסודית של הראשונים באשר להגדרת המחייב של תשלום בשכירות פועלים:
    • עם איזה קושי יסודי הראשונים מתמודדים?
    • ראו את ההסברים השונים באחרונים לעמדת התוס'. מה פשר השימוש במושג מעולם של נזיקין כמצע היסודי של המחייב לשלם לפועל? האם יש כאן, בכל זאת, מחייב מיוחד לשכירות פועלים?

 

תוספתא ב"מ, כתב יד וינה, פרק ז

ירושלמי פ"ו ה"א

בבא מציעא עו ע"ב המבורג 165

השוכר את הפועלין 

בין שהטעו את בעל הבית ובין שבעל הבית הטעה אותן

אין להן זה על זה אלא תרעומת

 

במה דברים אמורים?

בזמן שלא הלכו

אבל שכר את החמרין והלכו ולא מצאו

שכר את הפועלין הלכו ומצאו את השדה כשהיא לחה

נותן להם שכר בטלים[1]

שאינו דומה עושה מלאכה ליושב ובטיל ואינו דומה הבא טעון לבא ריקן

 

 

במה דברים אמורים?

בזמן שלא התחילו אבל אם התחילו הרי אילו שמין לו

כיצד?

קבל הימנו קמה לקצור בשתי סלעים קצר חציה והניח חציה

טלית לארוג בשתי סלעים ארג חציה והניח חציה

הרי אילו שמין לו.

כיצד שמין לו?

אם היה מה שעשה יפה ששה דינרין נותן לו סלע או יגמור מלאכתו

 

ואם היה יפה סלע נותן לו סלע

ר' דוסה אומ' שמין על מה שעתיד להעשות

אם היה מה שעתיד ליעשות יפה חמשה דינרין נותנין לו שקל או יגמור מלאכתו

ואם היה שוה שקל נותנין לו שקל

 

במי דברים אמורים?

בדבר שאינו אבד אבל בדבר שהוא אבד שוכר עליהן או מטען

כיצד?

או' לו סלע פסקתי לך הריני נותן לך שתים

הילך ושב ושכור ממקום אחר[2] בא ונוטל מזה ונותן לזה

 

במה דברים אמורים?

בזמן שפורק עליו במקום שאינו מוצא לש?ב/כ?ור אבל ראה חמרין ממשמשין ובאין ואמ' לו צא ושכור אחד מאילו אין לו עליו אלא תרעומת

 

 

 

 

 

 

במה דברי' אמורים?

שלא הלכו החמרים

אבל הלכו ולא מצאו תבואה

פועלין לנכש ומצאו שדהו זלחה

 

נותן להן שכר הליכה וחזירה

ולא דומה הבא טעון לבא ריקן

עושה מלאכה ליושב ובטל

היושב בצל ליושב בחמה

 

במה דברים אמורים?

שלא התחילו

 

 

אבל אם קיבל ממנו שדה לקצור בשני סלעים קצר חצייה והניח חצייה בגד לארוג בשני סלעים ארג חציו והניח חציו שמין לו.

 

כיצד שמין לו מה שעשה?

אם היה מה שעשה יפה ששה דינרין נותן לו סלע או יגמור מלאכתו

 

ואם סלע נותן לו סלע

רבי דוסא אומ' שמין מה שעתיד ליעשות

אם היה מה שעתיד לעשות יפה שלשה דינרין נותן לו שקל או יגמור מלאכתו

 

ואם שקל נותן לו שקל

 

במה דברי' אמורי'?

בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבד שוכר עליו ממקום אחר ומטעו

 

ואומר לו סלע פסקתי לך שניים אני נותן לך נוטל מזה ונותן לזה

 

 

 

במה דברים אמורי'?

במקום שאינו מוצא לשכור פועלים אבל אם ראה חמרין שממשמשין ובאין או שפרק ספינתו בלמן אמ' לו צא ושכו' לך אחת מכל אילו אין לו עליו אלא תרעומת

השוכר את האומנין 

והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותן

אין להן זה על זה אלא תרעומת

 

במה דברים אמורים?

שלא הלכו חמרין

אבל הלכו חמרין ולא מצאו תבואה

פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה

 

נותן להן שכרן משלם

אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן עושה מלאכה ליושב ובטל

 

 

במה דברים אמורים?

שלא התחילו במלאכה אבל התחילו במלאכה שמין להן את מה שעשו

כיצד?

קיבלו קמה לקצור בשתי סלעים קצרו חציה והניחו חציה

בגד לארוג בשתי סלעים ארגו חציו והניחו חציו

 

 

שמין להן את מה שעשו יפה ששה דינרין נותן להן סלע או יגמרו מלאכתן ויטלו שתי סלעים

סלע נותן להן סלע

ר' דוסא אומ' שמין להן את מה שעתיד להעשות יפה ששה דינרין נותן להן שקל או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים

 

סלע נותן להן סלע

 

במה דברים אמורים?

בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבד שוכר עליהן או מטען

כיצד מטען?

סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים

ועד כמה שוכר עליהן עד ארבעים וחמש()[ים] זוז

 

 

במה דברים אמורים?

שאין שם פועלים לשכור אבל יש שם פועלים לשכור ואמרו לו צא ושכור מאלו אין לו עליהן אלא תרעומת

 

 

[1] כתב יד ערפורט ודפוס ראשון – שכר משלם

[2] כב"י ערפורט – הולך ושוכר ממקום אחר.

שיעורים נוספים
בסדרה/בנושא:

שיעור 19 – נפח ומשאוי

פרק ו' | פ, א

שיעור 18 – השוכר את הספינה

פרק ו' | עט, א

שיעור 17 – השוכר את החמור ומתה או נשברה

פרק ו' | עט, א

שתפו שיעור זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *