השיעור עוסק בסוגייה ג, ב – 'ולידרוש להו דאונס שרי' – ייהרג ואל יעבור בגילוי עריות. השיעור דן בשיטת רבנו תם שביאת גוי לא אוסרת לבועל, מציע שזה מוגבל רק ביחס לבועל, אך שר"ת מודה שאשה שזינתה עם גוי נאסרת על בעלה.

מראי מקומות

הדיון בתוספות על ביאת גוי

כתובות ג: תד"ה ולדרוש (מומלץ לעיין במקבילה בסנהדרין עד: תד"ה והא)
שיטת ר"ת – ריב"ם מקשה מהאיסור לבעל. האם לדעת ר"ת היא מותרת לבעל? השוו היטב את לשון ר"ת בתוספות בכתובות ללשון ר"ת בתוספות בסנהדרין (להרחבה – להשוות ללשון ר"ת בתוספות ר"ש משנץ ותוס' הרא"ש בכתובות) ולריטב"א ד"ה משום דאיכא.
תרומת הדשן סימן ריט, "אמנם נראה… דבריו".
מהרי"ק קס"ז "ואשר שאל… מעל" (להרחבה – להמשיך עד "בקרבן")
חתם סופר לכתובות ג: ד"ה ולדרוש להו.
שיטת ריב"ם – מהי הבנתו את דין יהרג ואל יעבור בש"ד? מה היתה ההו"א שקרקע עולם מתיר בג"ע לעבור ולא ליהרג אך שעדיין יש חיוב ליהרג מצד פרהסיא?
תוספות רא"ש ד"ה ולידרוש להו, "ופסק של ר"ת נראה לי לקיים… לבעל".
רמב"ן ד"ה ולידרוש להו.
להרחבה – רז"ה סנהדרין, יח. ברב אלפס, "והא דלא מקשי… אהדדי", וברמב"ן במלחמת השם, "תדע… בר דוד"