מראי מקומות

א. מאי שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים

הגמרא עוברת לדון באפשרות שלולי הק"ו היינו סבורים שרק הודאת פיו תחייב שבועה ולא העדאת עדים על בסיס מימרת רבה. מימרת רבה מובאת בש"ס בחמש סוגיות, אנחנו כבר מעיינים בשנים מהם – סוגית ב"מ וסוגית ב"ק, מבקש שתעיינו גם בשלושת סוגית 'משיב אבידה' – כתובות יח., גיטין נא:, שבועות מב: – עם פירושי רש"י בחמשת הסוגיות.
עיקר תשומת לבנו תהיה נתונה לסוגייתנו – פירוש השלבים השונים של דברי רבה, ממנה נתחקה אחרי טיעון הסוגיה שעל בסיס דברי רבה היינו מחייבים שבועה רק במודה במקצת ולא בהעדאת עדים.

1. ג. "מאי שלא תהא… קמ"ל" (ג: 6 שורות מלמעלה).
2. מומלץ לעיין באמצעות מנוע חיפוש במקומות השונים בש"ס בהם מופיע הביטוי "מפני מה אמרה תורה".
3. פירוש רש"י:
   א) רש"י מעלה עניין מיגו דחשיד אממונא – עיינו ה: "וכי מאחר שזה תפוס ועומד… בפקדון פסול לעדות"; ו. "אלא לא אמרינן… ליתיה בחזרה", ובהסברו של רש"י לדברי אביי.
   ב) השוו לפירוש רש"י בב"ק קז., שימו לב שבסוגיות השונות הוא מפרש חלקים שונים של מימרת רבה.
4. תוספות על הסוגיה:
   א) ג. תד"ה מפני מה (דבריהם על מעיז בבנו הם על פי הסוגיות של משיב אבידה);
   ב) ג: תד"ה בכוליה בעי דלודיה ליה;
   ג) תד"ה אבל העדאת עדים, עד "מפיו ועד אחד".
   ד) להרחבה – ג. תוס' רא"ש ד"ה מפני מה, בסוף דבריו "ועי"ל דמודה במקצת וכו'".
5. רמב"ן ד"ה מפני מה אמרה תורה, ד"ה בכוליה בעי דלודי ליה וד"ה אבל עדים.
6. ריטב"א, בעיקר ג: ד"ה ומהדרינן שאין זו העזה וד"ה אבל העדאת עדים (מתמקד בתירוץ הקושיות על רש"י).

ב. מיגו לאפטורי משבועה ומיגו דהעזה

ברקע הפרשנויות למימרת רבה עומדת השאלה האם מיגו יכול לפטור משבועה – נושא הנתון במחלוקת ראשונים.
מטיבי לכת מוזמנים לעיין במקורות היסוד העוסקים במיגו לאפטורי משבועה:

1. רקע לדיון של הראשונים:
   א) שבועות פ"ז מ"א – שבועת שכיר.
   ב) שבועות מה:, "אמר רב נחמו אמר שמואל לא שנו… בשטרא".
2.  שיטת הקובעים שלא אומרים מיגו לפטור משבועה:
   א) חידושי ר"י מיגאש שבועות מה: ד"ה ואומה רבא
   ב) רמב"ם שלוחין ושותפין ט, ד; שכירות ב, ח; מלוה ולווה יג, ג.
3. חידושי הרמב"ן שבועות מה: ד"ה וכתב עלה ר"ח.
4. רא"ש שבועות פ"ז סימן ג'.
5. לאור הנ"ל – כיצד יפרש הר"י מיגאש את מימרת רבה?
   א) רמב"ן שבועות מב: ד"ה והוי יודע.
   ב) להרחבה – פירוש הר"י מיגאש לסוגית שבועות מב. האם יש שם רמז למיגו?
6. עליות דרבנו יונה לב"ב קכח:, (עמ' תנב), "וכן הא דאמר בעלמא" עד סוף הקטע.
7. קובץ שיעורים, ח"ב, סימן ג', אות ד', כב, כג.