אשרי איש שלא ישכחך

(ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ: (ויקרא פרק טז, ל)

במשנה במסכת יומא פרק ח משנה ט יש מחלוקת תנאים איך לפסק את הפסוק וממילא איך להבין אותו:

עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו

את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא ט"ז) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו

אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין מי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר (ירמיה י"ז) מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:

ראב"ע משייך את "לפני ד'" ל"מכל חטאתיכם", ומפרש את הפסוק שהיום הזה מוגבל בכפרתו והוא מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום, והיות וכן, יש בסוף הפסוק דרישה וקריאה – תטהרו! שעיקרה תטהרו אף מעבירות שבין אדם לחבירו.

לעומתו, ר"ע מפסק את הפסוק אחרת ומושך את "לפני ד'" להמשכו – תטהרו. לפני ד' תטהרו. ר"ע רואה בפסוק זה בשורה – הקב"ה מבשר לנו שיום זה גם מכפר עלינו וגם מטהר אותנו.

שתי עמדות אלו מבטאות שתי חוויות שונות של יום הכיפורים.

עמדת ראב"ע המדגישה את מגבלות הכפרה של היום, מדגישה את ממד החרדה ביום הכיפורים. ואכן, חרדת הדין היא מרכיב מרכזי בחוויית הימים הנוראים.

אמר רבי אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים? – אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו – וישראל אומרים שירה? (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב)

לעומת זאת, דברי ר"ע, מדגישים את שמחת הטהרה בעמדה לפני ד'. יום הכיפורים הוא יום שבו אנחנו זוכים לנקות את עצמנו מחטאינו, יום בו אנחנו זוכים לעמוד בטהרה לפני ד', ועל כך אנו שמחים.

לאמתו של דבר, אין לנו צורך לבחור בין העמדות ואנחנו חווים את שניהם בו זמנית. חרדה אינה סותרת בהכרח שמחה, כלשון הפסוק "וגילו ברעדה".

הרמב"ם בהלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ו כותב:

ראש השנה ויום הכפורים אין בהן הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה, ולא תקנו הלל בפורים שקריאת המגילה היא ההלל

מדבריו מדויק שהם לא ימי שמחה יתירה, אך הם ימי שמחה.

פשר הדברים יובהר מתוך עיון במהות השמחה. שמחה בתורה היא תמיד לפני ד', ועיקרה שיש לך מערכת יחסים עם רבנו של עולם, שיש משמעות לחייך, שאין בך ריקנות. אלא שהעמידה לפניו יתבקך אינה תמיד באותו אופן. ברגלים שהם ימי שמחה יתירה, אופי העמידה לפני ד' היא של דבקות. ואילו בימים נוראים, שהם ימי דין, אף הם ימי שמחה באשר אנו עומדים לפני ד' אלא שאינם ימי שמחה יתירה כי ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו.

אף רבי עקיבא, ידע שספרי חיים וספרי מתים פתוחים, ודווקא מתוך החורבן הוא עמד על סוד הטהרה, והבין שיש להביא בשורה לקהל המשתוקק לטהרה.

אמנם כן, חרדת הדין אופפת אותנו בימים אלו. כמי ששרוי בשנת אבל, וחווה על בשרו בשנה החולפת את המשמעות הפשוטה והמצמררת של "ספרי חיים וספרי מתים", ברור לי באופן מוחשי מושג חרדת הדין. וגם עתה בשנה זו, כולנו עומדים כאן וחרדים מי יחיה ומי ימות, מי ישלו ומי יתיסר.

יחד עם זה האבל לימד אותי גם דבר אחר – החיים קצובים ולכן יקרים ולכן משימתנו היא מתן משמעות לחיים.

לכן, יחד עם זאת, שאנו חרדים ממשפטו של רבונו של עולם, אנחנו שמחים על עצם העמידה לפניו. יתירה מזו, היות והקב"ה מטהר אותנו, אנחנו שמחים על חוויית הניקיון, כמו דיאטה של הפשלת שכבות שומן מיותרות.

כמה שבועות לפני פטירתו של אבא ז"ל הוא אמר בשעת רעוא של סעודה שלישית:

"בימים נוראים אדם שרוי בחרדת דין, והוא זקוק לנחמה. באים ימי הסוכות, ומתוך השמחה שבהם, באה גם נחמה. גם סמוך למותו אופפת את האדם חרדת דין. ובמה יתנחם? בידיעה שהוא עומד להיות נכלל בקדוש ברוך הוא, באינסוף".

ברגעי החרדה הללו, אבא ראה את עצמו אלא כחלק מ"כבודו מלא עולם", ומשם שאב את כוחותיו. "אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך, אשרי אדם עוז לו בך".

ובכן בצד חרדת הדין, בואו נשמח על יום זה בו אנו זוכים לטהרה.

אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין מי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר (ירמיה י"ז) מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל: