א

שבת שלום

שבת שלום – שבת בראשית שלום

שבת שלום – שבת שבתון שלום

שבת שלום – שבת הארץ שלום

אנחנו מקבלים בשעה זו את פני השבת, ושבת זו מיוחדת מכל שבתות השנה, ובעצם מכל שבתות השנים. שכן, יום הכיפורים, שהוא שבת שבתון, חל השנה בשבת בראשית, בשנת השבע שהיא שבת הארץ. וכך אנו עומדים בשעה זו של תחילת היום הקדוש, ומקדמים את פני השבת המיוחדת הזו, ואומרים יחדיו – בואי כלה בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא.

ב

לאמתו של דבר, הקבלה המשולבת של השבתות השונות יחדיו, אינה פשוטה כל כך. שכן לכאורה חווית השבת שהיא חוויית עונג שונה במהותה מחוויית העינוי של יום הכיפורים. בשנה זו, יותר מאשר בשנים אחרות, אני נזכר בסיפור מופלא ששמעתי מסבי מו"ר הרב זצ"ל, אודות יום הכיפורים בביתו של אנשל רוטשילד בפרנקפורט. הסיפור מסופר בפי רבי יעקב ליפשיץ, מזכירו האישי של רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, ששבת ביום הכיפורים בביתו של רוטשילד. הרב ליפשיץ מספר שבזמן ההפסקה לאחר מוסף, רוטשילד הזמינו חזרה לביתו, הוליכו לחדר האוכל  לשולחן הערוך בכל טוב, הזמינו להסב עמו ליד השולחן לסעודת חג. רוטשילד מזג לעצמו גביע יין, הגביהו על מנת לקדש, ואמר: היום קדוש לאדוננו, והיינו אמורים לקדש על היין ולסעוד סעודת חג. אלא שהתורה אמרה "ועניתם את נפשותיכם"! הניח את הגביע וחזר לחבית הכנסת.

אני נזכר בסיפור זה במיוחד השנה, משום שמה מתבקש יותר מאשר לשוב הביתה לאחר התפילה ולשבת יחד עם בני המשפחה לסעודת שבת. אולם, תחת זאת, ננהג כולנו כרוטשילד בשעתו, ונאמר לעצמנו, בשבת זו היינו אמורים להתענג בסעודת השבת, אולם התורה קדושה ציוותה עלינו: "ועניתם את נפשותיכם"!

תפיסה מעין זו, החווה את יום הכפורים שחל בשבת כיום שיש בו התנגשות בין השבת לבין יום הכיפורים,  מבוטאת בפסק של רבי עקיבא איגר, שפסק שבעוד שחולה האוכל ביום הכיפורים אינו מקדש לפני אכילתו, משום שמצות היום אינה לאכול, אך כאשר יום הכיפורים חל בשבת יש לקדש, וז"ל באורח חיים סימן תריח:

אפשר דזהו רק ביוה"כ דעלמא כיון דקידוש י"ט דרבנן לא תקנו כלל קידוש ביוה"כ. אבל ביוה"כ שחל בשבת דחיוב עליו מדאורייתא לקדש… ויש לחלק דדוקא מצד יוה"כ לא תקנו קידוש כלל. כיון דע"פ הרוב א"י לאכול לא תקנו משום חולה לחוד… משא"כ בחל בשבת דתקחז"ל היה בכל שבת דיהיה קידוש במקום סעודה. ממילא גם שבת זה בכלל. וזה החולה חל עליו החיוב דשבת עכ"פ להסוברים דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא מה"ת י"ל דצריך לקדש כנ"ל בעזה"י:

לשיטתו, אנחנו עומדים היום ביום קרוע בין הזהויות שלו – השבת זועקת אכול ואילו יום הכיפורים קורא לנו להתענות.

ג

ברם, כבר עמדנו יחד בדרשת תשובה על קיומה של תפיסה של יום הכיפורים, המאפשרת לנו בכניסת היום הקדוש לחוות את היום הזה כיום אחיד בעל קדושת היום שמתמזגת לכדי קדושה אחת. הבסיס לכך הוא תפיסת הספרא והרמב"ם שעינויי יום הכיפורים מהווים קיום של שבתון. בשבת רגילה אנחנו שובתים ממלאכה ובשבת שבתון אנחנו שובתים אף משאר צרכי הגוף. לשיטה זו,  מדי שנה, חובת העינוי של יום הכיפורים מתמזגת עם איסורי המלאכה של יום הכיפורים. ובשנה זו, בה יום הכיפורים חל בשבת, קדושת היום של שבת שבתון מתמזגת אף עם קדושת השבת לכדי שבת אחת גדולה ומשמעותית. בעמדה זו אחז בעל האור שמח, שחלק על פסקו של רע"א, וכתב בהלכות עבודת יום הכיפורים פרק ד הלכה א:

נ"ל דקדושת יוהכ"פ חיילא על שבת ג"כ, להקדישו בשבות מכל אכילה, דקדושת יוהכ"פ גם לשבת אהני שיוקדש בענות נפש, ולכן ביוהכ"פ שחל בשבת וחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול מורה אני דלא מקדש גם על שבת, דזה קדושת שבת אז שלא לאכול בו, ופשוט:

לשיטת האור שמח, ביום הכיפורים שחל בשבת, הקדושות משתלבות משום ששניהם שבתון, לכדי שבת אחת גדולה. לאר מדובר בהתנגשות בין ימים, אלא בחוויית השבת שאנחנו מעצימים ומעמיקים אותה ביום הכיפורים משבתון לשבת שבתון.

ד

אנחנו מצויים במהלך ימות החול במרוץ בלתי פוסק של עשייה למען סיפוק צרכינו. אנחנו משקיעים את רוב זמננו בפרנסה ובעיסוק בדאגה למחר בכדי לדאוג לעצמנו למזון ולמחסה. תחת לחוות את הווה, המחשבות שלנו נודדות למקום אחר.

הדברים בולטים בשבת הראשונה המתוארת בתורה במדבר, שם בני ישראל יצאו ללקוט מן, וכנגד זה, התורה מצווה עלינו "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".

המירוץ הבלתי פוסק שלנו, מונע מאתנו לחוות את ההווה. וזה כל ענינו של היום השביעי – לשבת במקום אחד ולחוות את ההווה. רבי נחמן כותב בתורה קכה:

(שמות טז) ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וכו', ולמדו רז"ל (שבת קיז ע"ב) מכאן, שחייב לאכול שלש סעודות בשבת, כי תלתא היום כתיבי. נמצא שעל כל סעודה מג' סעודות כתיב היום, לרמז שלא לאכול בסעודה של שבת רק בשביל היום. כי לפעמים אוכלים בשביל שרעב מאתמול, ולפעמים בשביל שלא יהא רעב למחר אך בכל סעודה מג' סעודות של שבת, לא יאכל כ"א בשביל היום, היינו סעודה זו לא בשביל קודם ולא בשביל אח"כ:

עניין השבת הוא "היום". זהו הביאור הפשוט של המדרש שלכל ימות השבוע יש בן זוג, ואילו בן הזוג של השבת הם ישראל. הכוונה באמירה שלכל יום יש בן זוג, הוא שאני פועל ביום מסוים עבור יום אחר, ואילו לשבת אין בן זוג משום שהוא "יום שכולו שבת לחיי העולמים". הדברים נכונים בכל הדורות, ובוודאי אף בדורנו בו אמצעי התחבורה והתקשורת התייעלו, והמחשבות שלנו כל הזמן נודדות  למקומות אחרים. הקיום המודרני של "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" הוא בכיבוי הסלולרי בכניסת השת ובהתנתקות שלנו מהטכנולוגיה.

ביום הכיפורים אנחנו מעמיקים את השבתון בכך שאנחנו משביתים אף את גופנו, ושביתה זו משחררת אותנו מכבלי הגוף וצרכיו. הצורך בשחרור אינו משום שהגוף וצרכיו הם דברים פסולים. אולם, אדם הנמצא במרוץ החיים מגיע לעיוותים ולקלקולים במידה ואינו יודע לעצור מדי פעם ולשאול את עצמו לאן הוא רץ. השבת משחררת אותנו מהעשייה האנושית, ומאפשרת לנו לשוב לעשייה באופן הנכון.

דברים אלו נכונים גם ביחס לשבתון של יום הכיפורים. העמקת השבתון ביום זה, מאפשרת לנו להעמיק את חווית השבת. שבת שבתון מאפשר לנו לעמוד לפני ד' מתוך שחרור מוחלט מכל מחויבות שהיא לצרכי העולם הזה. עיקרו של יום אינו בהכרח הזכות להשיג מחילה וכפרה על חטאינו, אלא עצם העמידה לפני ד'. עיקר היום הוא היום עצמו ללא כל בקשת רווח והישג עתידיים. ודאי שרצון ד' הוא שבני האדם יפעלו במערכות החיים, שהרי הקב"ה ציוונו על כך בסוף ימי הבריאה בצו האלוקי, "מלאו את הארץ וכבשוה". ובכל זאת, הקב"ה העניק לנו חסד גדול בצוותו עלינו יום בשנה להשבית את כל מעשינו ופועלנו, בכדי לאפשר לנו עמידה מוחלטת לפני ד'. אף כאן, בסופו של יום, ייאמר לנו, כמו אחרי מעמד הר סיני, "שובו לכם לאהליכם". אולם אינו דומה מי שלא עמדו רגליו למרגלות הר סיני למי שעמד למרגלות ההר ושב לאהלו טעון בחוויית הוד העמידה לפני ד'. כך גם אנו, משביתים את עצמנו, וזוכים לעמוד לפני ד', וטעמה של עמידה זו מלווה אותנו במהלך כל השנה כולה, "מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה".

זהו גם עיקרה של תפילת "כל נדרי" בה אנחנו פותחים את תפילות היום הקדוש. אנחנו משועבדים בכל מיני כבלים שונים, של מחויבויות חברתיות, כלכליות ואחרות, המונעות מאתנו את היכולת לעמוד לפניו יתברך. בתחילת היום, אנחנו משחררים את עצמנו מכבלים אלו, משביתים את כל המערכות בכדי לעמוד לפני ד'.

לממדים אלו נוסף השנה ממד עומק נוסף של שבת הארץ המתמזג אף הוא לתוך קדושת היום של שבת ושל יום הכיפורים. שש שנים האדם אוסף את יבולו לעצמו ועסוק במלאכת אגירה, ובשנה השביעית הוא נסוג לאחור, ובאמצעות שבת הארץ הוא מודה שכל הארץ כולה היא של ד'.

ה

ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג – השבת היא גילוי מלכות של הקב"ה בעולם – ורגע מיוחד זה של קבלת שבת הינו רגע של גילוי המלכות של הקב"ה בעולם. תשאפו לריאות את האוויר, ותנו לעצמכם לחוש את אווירת השבת המתפשטת בעולם, ונצא יחדיו בקבלת שבת בו נצא לקבל את פני המלך בקריאת ברוך הבא.

שבת שלום!