לא להחמיץ את השעה

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב

הלכה ו – אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, …

הלכה ז – יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים…

דברי הרמב"ם מבטאים עבורנו את גדולתם של ימים אלו, של עשי"ת ושל יום הכיפורים. אנחנו עומדים בפתחו של היום הקדוש שהוא זמן תשובה לכל, מועד קבוע למחילה ולסליחה, זמן של 'בהמצאו', מועד בו אפשר לחוש את משק כנפי השכינה ביום זה, זמן זה בו הקב"ה קרוב אלינו, ולכן זהו זמן בו אנחנו נקראים לדרוש את ד'. דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב.

יש ליום זה סגולה מיוחדת של תשובה, שכוחה רב יותר מאשר בכל ימות השנה. בדרשת שבת תשובה עמדנו על כך שלדעת הרמב"ם בזמן הזה התשובה מכפרת על הכל. וז"ל פ"א ה"ג:

בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם.

יחד עם זאת, בעקבות חילוקי הכפרה של רבי ישמעאל, הרמב"ם בה"ד מגביל את כוחה של התשובה כל השנה כולה:

אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן, כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו', עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם,

לדעת הרמב"ם יום כיפור מכפר על לאוין. מהו ההבדל בין עשה ול"ת שהתשובה על עשה היא מיד ואילו התשובה על הלאוין מחכה ליום כיפור? מדובר בהבדל כפול, בשני פנים של אותה מטבע.

מי שמבטל עשה לא פגם במציאות, ותשובתו קלה אף משום שהוא פשוט מחליט לעשות את העשה, וממילא שאנו יודעים שהוא חזר בתשובה. מה שאין כן מי שעבר על לאו, העבירה פוגמת במציאות והיא דורשת תיקון, ואף כשטוען ששב, הרי הוא פשוט לא עושה את העבירה, אין זה מלמד בהכרח על כך הוא שב בתשובה, ייתכן שהוא לא עושה אותה מכל מיני סיבות.

מה יש אפוא ביום כיפור שניתן להכריז על כך שהחוטא שב אף מלאוין?

תשובת כל השנה היא תשובה על מעשים בודדים, ואילו תשובת יום הכיפורים היא תשובה של מכלול האישיות. תיקון שנעה לאישות כולה יכול באמת להכריז על ההימנעות מהלאוין כתשובה.

ובכן, זכות גדולה יש לנו היום, קץ מחילה וסליחה, זמן של בהיותו קרוב.

ברם, לא מדובר רק בזכות. הרמב"ם ממשיך: "לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים…"

ההזדמנות מחייבת והיא תובעת מאתנו לנצל אותה, ואם חלילה לא נעשה כן, התביעה מאתנו גדלה.

דברים פרק ל, טו

(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע:

 (יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:

דברים פרק יא, כו

(כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:

משך חכמה דברים פרק ל

"ראה נתתי לפניך היום את החיים (ואת הטוב) את המות (ואת הרע"). ובפרשת ראה (לעיל יא, כו) אמר "ראה נתתי לפניכם היום ברכה וקללה וכו'", וזה קודם שאמר מצות התשובה. אבל כיון שאמר מצות התשובה, הלא "החשבון" גדול מן "הדין" – שהיה יכול לשוב ולא שב, וזה עבירה יותר גדולה ונתהוה מברכה וקללה חיים ומות. כי אם לא שב, אז מהקללה נעשית מות חלילה, שכאשר אמר לו שישוב ולא שב, העול יותר גדול. ולכן מסיים (פסוק יט) "העדותי בכם היום" – שנתתי לכם מצות התשובה וכו' – "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה" – שמהקללה נעשה מות, ולכן (שם) "ובחרת בחיים". וזה מוסר נורא.

 יש בשורה גדולה ביום הזה יחד עם תביעה גדולה, שננצל אותו.

אני מאחל לנו שנדע לנצל את היום הזה, שלא נחמיץ את השעה, שנתקדש וניטהר בקדושת הום של יום הכיפורים לדרוש את ד' בכל לב, וחוט של חסד יימשך מקדושת יום זה לשנה הבאה עלינו לטובה.

ברכת גמח"ט