פתח לנו שער בעת נעילת שער

קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל

רבנו בחיי כותב בכד הקמח על תפילות היום:

וזהו שאמרו במדרש (שה"ש ה) קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור וגו' קמתי אני לפתוח לדודי זה יוצר, וידי נטפו מור זה מוסף, ואצבעותי מור עובר זה מנחה, על כפות המנעול זו נעילה.

בשעה זו של נעילה, לקראת נעילת השערים, שעה שקרני השמש העומדת לשקוע מפציעות מבין חלונות בית הכנסת, ידינו מונחות על כפות המנעול, ומבקשות להיענות לקריאת הדוד הקורא אלינו, פתחי לי אחותי רעיתי תמתי.

לאמתו של דבר, כל השנה כולה, הקב"ה דופק בשער שלנו, ואנחנו המצויים בשגרת החיים, מתנהגים כאותה רעיה עצלה שלא קמה ממיטתה, לא משנה משהו משגרת חייה הנוחים כדי לצאת לקראת הדוד.

מה יש אפוא בשעה מיוחדת וקדושה זו, שניתן להתגבר בה על אותה עצלנות?

סוד הנעילה טמון בכך שביום הכיפורים, יום בו אנחנו מענים את נפשותינו, ויוצאים משגרת חיינו הנוחה, אנחנו משנים את הכיוון של הקריאה. מהרעיה העצלה השוכבת על מטתה, מחכה לדוד שיקח את היוזמה, מרשה לעצמה לא לקום כי היא כנראה בטוחה שהדוד יחכה לה עד שזה יתאים לה, אנחנו נוטלים את היוזמה. ביום זה אנחנו עומדים בפתח השער, ואנחנו אלה הדופקים עליו ומבקשים את הדוד שאהבה נפשנו.

סוד מציאת ד' בשעה זו הוא להיכלל בכלל "דופקי בתשובה"

דפקנו על השער כל היום כולו, ביוצר, במוסף ובמנחה. בשעה זו של הנעילה, אנחנו נקיים וזכים אחרי יום שלם של וידויים. כל וידוי ניקה משהו מהאישיות שלנו, ושעה זו של נעילה היא שעה של רצון, בה אנחנו שוטחים את תחינתנו לפני הקב"ה, פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום.

דווקא בשעה זו, לאחר שהתנקינו במהלך היום כולו, והגענו למעלה רוחנית גבוהה, אנחנו מסוגלים בתפילה נוספת לעלות גבוה יותר.

פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום.

כמה נאים דברי ירושלמי ברכות א א על חובת סמיכת גאולה לתפילה:

א"ר אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג:

הירושלמי מציג תמונת מראה הפוכה לשיר השירים – אוהבו של מלך מרתיק על הפתח, אולם בניגוד לרעיה בשיר השירים, המלך יוצא לקראתו לידע מה הוא מבקש.

כל שעלינו לעשות בשעה זו הוא להיות כמו אהובו של מלך, לדפוק בשער, ולא  להפליג, אלא לבוא בשער.

נשטח את תחינתנו:

היום יפנה השמש יבוא ויפנה, נבואה שעריך

קרוב ד' לקוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.

יהי רצון שנפתח את הלב וניכנס בשער, ושקדושת ימים אלו תמשיך עלינו במשך השנה כולה ונמשיך להיות דורשי ד', שהשיא של ימים אלו ימשיך אתנו שלא נשוב להיות אותם אנשים אלא טובים יותר, ומשלמדנו בשעה זו את סוד הדפיקה בשער נמשיך בכך אף בשאר השנה.

נחוש את משק כנפי השכינה – יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה, ונשטח את תחינתנו לפני הקב"ה על חולי קהילתנו ועל כל חולי עמו בית ישראל, נבקש מרבונו של עולם, שחרב לא תעבור יותר בארצנו, ויחד עם ההודאה שזכינו לשוב לארצנו, נבקש שלא ייפלו יהודים חלל בידי מרצחים מארגוני הטרור, נבקש שגשוש רוחני וגשמי עבור עמנו, שנה של אחדות ישראל של איחוד הקצוות בחברה משוסעת,

ברכת גמח"ט.