קץ מחילה וסליחה – שיחה לפני נעילה תשפ"ג

יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבין הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכיפורים (רמב"ם תשובה ב' ז)

יום הכיפורים הוא 'קץ מחילה וסליחה לישראל' – ואנחנו עכשיו בשעה זו של נעילת שערים ב'קץ' של 'קץ מחילה וסליחה לישראל'.

תיאור יום הכיפורים כ'קץ' שזור בכך שיש בו השתקפות של 'קץ' אחר שמתואר הרבה בהלכות תשובה – יום המוות.

אפשרות התשובה שכוללת אף את הקביעה שמי שניחם על מעשיו הטובים איבד את כולם מביאה לכך שזהותו של אדם לאורך כל ימי חייו היא דינמית ואינה קבועה. על האדם להיות עירני למצבו הרוחני, לא לחיות על זרי דפנה של מצוות שקיים, וגם לא להתייאש מעבירות שעבר. מה שקובע את זהותו של אדם היא זהותו ביום המיתה. הבשורה של התשובה היא שמה שקובע אינו רק הפעולות אלא היחס של האדם אל פעולותיו. עם בוא הקץ וסגירת מעגל החיים, אדם נשאל את השאלה הגדולה – מי אתה? האם אתה צדיק שיזכה לחיי עולם או רשע שיאבד כבהמה. השאלה היא בעצם האם יום המיתה הוא יום של מוות או ההפך – זכייה בחיי נצח.

יום המיתה הוא יום של סופיות ותבוסה אנושית אולם לאמתו של דבר הוא גם יום של גדלות האדם – התשובה האם הוא צדיק או רשע ניתנת על ידו; בכך האדם עצמו קובע האם הוא ימות או יזכה לחיי נצח.

בשורת יום כיפור הוא שלא צריך לחכות ליום המיתה כדי לנער את עצמנו – המראה הזאת שיום המיתה מציבה לנו ניתנת לנו כחסד מידו של מקום מדי שנה ביום הכיפורים – קץ מחילה וסליחה לישראל.

ביום כיפור פתוחים ספרי חיים וספרי מתים, שואלים אותנו מדי שנה את השאלה הגדולה – מי אנחנו? האם אנחנו צדיקים או רשעים? באיזה ספר ניחתם?

יום כיפור הוא יום של 'מעין עולם הבא'. כשם שבעולם הבא 'נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף, כמלאכי השרת.. אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא תשמיש, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה', כך יום כיפור הוא יום בו אנחנו משביתים את הגוף שלנו, אין בו אכילה ושתיה ולא תשמיש – יום שכולו התרפקות על השכינה – 'יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה'.

יום כיפור הוא יום בו אנחנו עומדים בפני הנצח, ועמידה לפני ד' מחד מעוררת בנו תחושת שפלות, מה אנו ומה חיינו מה חסדנו מה כוחנו מה גבורתנו, ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. מאידך עצם העמידה לפני ד' מגלה את גדולתו של האדם שיודע לדבוק בחי העולמים ובכך להתגבר על סופיותו– 'אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך'.

כל היום כולו היינו ב'זמן תשובה לכל' – אמרנו וידוי אחרי וידוי, מטהרים את עצמנו – מבטאים בכך את הרצון שלנו להיות טובים, מביעים את הכמיהה שלנו לקשר את חיינו בצור העולמים.

ועתה בשעה זו של נעילת שערים, שעת הקץ של 'קץ מחילה וסליחה לישראל', זו השעה הקובעת. עכשיו המועד לענות על השאלה מי אנחנו? איך אנחנו רוצים לחיות? זה זמן לפתוח את סגור הלב, לומר ממעמקי הלב לריבונו של ועלם – אנו בניך ורוצים לעבדך באמת.

נשטח את תחינתנו:

היום יפנה השמש יבוא ויפנה, נבואה שעריך

קרוב ד' לקוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.

יהי רצון שנפתח את הלב וניכנס בשער, אני מאחל לנו שכנות הלב של השעה הזאת תבטא באמת מי אנחנו רוצים להיות, ושאותו רצון ימשיך לפעם בנו במשך השנה כולה ונמשיך להיות דורשי ד' במהלך השנה כולה.

בשעה זו של 'קץ הקץ' אנו שופכים תחינתנו למרום ואומרים אנא ראה כמה אנחנו רוצים לעבוד אותך, אנא קבל את תשובתנו באהבה.

נחוש את משק כנפי השכינה – יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה, ונשטח את תחינתנו לפני הקב"ה על חולי קהילתנו ועל כל חולי עמו בית ישראל, נבקש שגשוש רוחני וגשמי עבור עמנו, שנה של אחדות ישראל של איחוד הקצוות בחברה משוסעת,

ברכת גמח"ט.