מראי מקומות

תקציר השיעור

• משנה לד. – מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה האם הפוסקים של שור תם מתארים שור שווה מאתיים שנגח שור שווה מאתים ואין הנבלה יפה כלום (רבי מאיר) או הנבלה יפה 50 (רבי יהודה). רבי יהודה מסכים להלכה עפ רבי מאיר ולכםן יש לשאול מהי נקודת המחלוקת ביניהם.
• דומה שהמחלוקת כרוכה בשאלה שעסקנו בה בשיעור הקודם האם חצי נזק עיקרו 'וחצו את כספו' מכוח נשיאה משותפת בהפד או תשלום של חצי נזק. רבי מאיר, מפרש את 'וגם את המת יחצון'ף שאת דמי המת חוצים מתוך השור החי, ובכך מתאר את חצי נזק כשתשלום. ההתעקשות של רבי יהודה שהמת שווה חמשים הוא כדי להפוך את המזיק והניזק לשותפים בשני השוורים, ורק זה מאפשר להתחלק בהפסד, כי ההפסד נספג על ידי מבעלי השור.
• עמדות דומות משתקפות במחלוקתם במשנה מה:. רבי מאיר רואה בחצי נזק תשלום, ולכן המחייב שלו דומה לזה של כל תשלומי נזק, ולכן מי ששמר פטור מלשלם חצי נזק. נציין שבתוספתא לדעת רבי מאיר בתם נפטר מלשלם בשמירה פחותה ובמועד רק בשמירה מעולה. כלומר, השוני בין תם למוד בגובה התלשום משתקף גם בפער ביניהם ברמ השמיר ההמצופה מבעל השור. לעומת זאת, מסורת הנוסח של הבבלי במשנה הוא שאותה רמת שמירה נדרשת הן בתם והן במועד. רבי יהודה חולק ופוטר מועד אם שמרו שמירה פחותה ומחייב תם. ההסבר הוא לשדעת רבי יהודה חצי נזק אינו תשלום אלא שותפות בהפסד, וגם אם שמר, עדיין המזיק משתתף בהפסד.
• לשתי השיטות במחלוקת האמוראים טו, א האם פלגא נזיקא קנסא או ממונא יש צליל של תשלום חצי נזק – עצם המונח 'פלגא ניזקא' הוא בעל הצליל הזה. הראב"ד זיהה את המחלוקת עם מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, ואילו התוספות מבחינים בין המחלוקות.
• פלגא ניזקא קנסא – ראב"ד עמד על כך שאינו קנס במובבן הרגיל, שהרי הוא מכסה חלק מההפסד של הניזק. נציין: 1. בסוגייה משמע שהמונח קנס פירושו עונש, עמיחי רדזינר עמד על כך שבלשון התנאים קנס פירושו תשלום קצוב. 2. יש לעמוד למה יש את הדיון על גבייה בבבל, האם כל פעם שיש קנס דנים בגבייה בבבל? המעיין בסוגייה פד, יראה שבבבל לא היהו גובים נזקי שור [קרן], ויראה שלא גבו קנסות בבבל. ושמא הסדר הפוך – קבעו תחילה שלא גובים בבבל [עיקר הסיבה בסוגיה פש שלא לגבות בבבלי הוא כי הוא לא שכיחא] ולכן חצי נזק כונה קנס.