מראי מקומות

א. הסוגייה

1. מ. "רבה ורב יוסף… והלכתא חיישינן".

2. עמדו על החטיבות השונות בסוגייה (ניתן להיעזר בנוסח כ"י המבורג המצורף).

3. שימו לב שבשתי החטיבות הראשונות יש דיון על מגבלות השימוש במודעא. הגדירו את הבעייתיות בסיטואציה של מודעא ואת הסבר המגבלות המוטלות בסוגייה.

4. מודעא דזביני:

ראו את טעמו של רבא ברשב"ם מ: ד"ה לא כתבינן מודעא אזביני.
ראו את הסוגייה שם מז: "אמר רב הונא תליוהו… אגב אונסיה גמר ומקני" (מח.); שם, "אמר רבא הלכתא… כשדה זו דמיא".
להרחבה – חידושי הרמב"ן מ: ד"ה ודאקשינן והא אמר רבא וד"ה ומפרקינן מודה רבא.

5. מהו החילוק היסודי בין מודעא דזביני ובין מודעא דגיטא ומתנתא?

6. להרחבה – חידושי הרמב"ן מ: ד"ה הא דאקשינן בהא שמעתא אי דגיטא.

7. כיצד פועל מודעא? בלשון אחרת – מה מבטל את הקניין – האונס שהמודעא רק מגלה עליו או המודעא?

8. להרחבה – נוסח של מודעא בספר השטרות לרס"ג, מה' בן ששון, בתוך: תורתן של גאונים, ב', עמ' 156-159.

9. מתנתא טמירתא:

תנו את הדעת למשמעות "לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר".
מה משמעות הקביעה שמתנתא טמירתא יכולה לתפקד כמודעא? מה מלמדת קביעה זו על טיב מודעא?

בידקו באמצעות פרוייקט השו"ת את הופעת המונח "מודעא" בספרות חז"ל.
משנה ערכין כא.; שם כא: "אמר רב ששת… מודעיה".
קידושין יב: "דרב מנגיד… אגיטא".
צרפו לעולה כאן את דיון הסוגייה מז:-מח. בלי נדר נרחיב בנדון כשנחמד את הסוגייה שם.
להרחבה – הערך מודעא במילון של סוקולוף לארמית בבלית