מראי מקומות

• רקע מקראי -בנוסף לפסוק שהסוגייה מביאה מפרשת סוטה – חשבו על פרשיות מקראיות נוספות רלוונטיות
• ספרות תנאים -משנה כתובות ב: א,יא; משנה בבא קמא ח: ח-ט; ספרי במדבר פיסקא יא 'ופרע.. קרעה'
• כתובות עב. 'ואיזוהי דת יהודית.. ודרך מבוי'
• ירושלמי כתובות ז:ו' וראש פרוע.. כחצר'.
• דרשת 'ופרע את ראש האשה' -השוו את נוסח הדרשה בספרי לנוסח הדרשה בבבלי; עב. רש"י ד"ה אזהרה [האם יש הבדל בין שני הפירושים?]
• קלתה -עב: רש"י ד"ה קלתה; פירוש המשנה לרמב"ם כתובות ז: ד; רמב"ם אישות כד: יב
• חצר -המובא בשם רש"י בריטב"א; ספר הערוך ערך קלת; שיטה מקובצת בשם תר"י
• ברכות כד. 'אמר רבי יצחק.. כעדר העזים'; יומא מז. 'אמרו עליו.. ולא הועילו'
• רמב"ם אישות כד: יב; אישות יג: יא; איסורי ביאה כא: יז
• טור אבן העזר קטו 'ואיזו היא דת יהודית.. לא תצא'; ב"י ד"ה ומה שכתב ודוקא; דרכי משה ס"ק ד; ב"ח ד"ה ומ"ש ודוקא; שו"ע אבן העזר קטו: ד; [להרחבה -חלקת מחוקק ס"ק ט; בית שמואל ס"ק ט]
• שו"ע אבן העזר כא" ב; בית שמואל ס"ק ה
• שו"ע אורח חיים עה: ב; מ"ב ס"ק י-יד
• אגרות משה אבן העזר א:נז
• שו"ת חתם סופר או"ח לו; אגרות משה אבן העזר א: נח
• אוצר המכתבים הרב משאש חלק ג עמ' ריא; שיח נחום קה

תקציר השיעור

• ופרע את ראש האשה -דאורייתא: נדייק את המשמעות 'דאורייתא'. התורה לא מצווה על אשה לכסות את ראשה; היא מתארת את פריעת ראש סוטה ממנה משתמע שהמצב הנורמטיבי הוא שאשה הולכת כאשר ראשה אינו פרוע. כלומר, הסיטואציה מוכרת בתורה, אבל אין בתורה נורמה.
• השאלה המתבקשת היא מהי הנורמה ומה טיב פריעת ראש האשה. דרשת הספרי קובעת שלומדים מכאן שנשות ישראל כיסו את ראשן; הדרשה ממשיכה שאין ראיה לדבר. נראה שאין כאן ציווי כמו תיאור מה מקובל, וממילא ניתן גם לומר מה מצופה. ניתן לעמוד על טיב פריעת הראש מהופעתו במצורע ובכהנים אבלים, משתמע משם שהוא לא קשור לצניעות אלא להופעה מכובדת בתוך החברה. לכן פורעים את ראשה של סוטה כי היא נהגה באפן שאינו נורמטיבי.
• דרשת הבבלי שונה: יש בה לשון אזהרה שלא ללכת בפריעת הראש. ברש"י יש 2 דעות באשר לטיב הדרשה. הסבר ראשון שמדובר באיסור שנלמד מכך שנוהגים כלפיה מידה כנגד מידה; הסבר שני שמקרב לספרי שלומדים מכאן איך נשים נורמטיביות התלבשו. דודי הגר"א סולובייציק בשם אביו הגר"מ זצ"ל ביאר שרש"י כיוון בהסברו השני לספרי שמדובר בתיאור מנהג ולא באיסור. הגרמ"פ כותב בתשובה שלהסבר הראשון שיער גלוי אינו צנוע ולכן מדובר באיסור; להסבר השני מדובר בהליכה בלבוש מכובד ומדובר במנהג.
• משנה בבא קמא פ"ח, פרע את ראש האשה. ר' עקיבא מתאר אשה שגילתה את ראשה כמי שחבלה בעצמה, מסתבר יותר שהעניין הוא לבוש מכובד, וזכותה לפגוע בעצמה. אולם אם מדובר בצניעות, נראה יותר שהיא פוגעת באחרים. ממשנה כתובות פ"ב עולה שבתולות הלכו בבפריעת הראש. לכן מסתבר מספרות תנאים שהעניין הוא מכובדות.
• אולם אז קשה יותר להסביר למה היא יוצאת. כנראה שהתנאים סברו שהתנהגות לא מכובדת פוגעת בזוגיות. מסתבר שלכן נראה יותר באמוראים שמדובר בעניין של צניעות.
• קלתה: רש"י מסביר שאוסף את השיער אך לא מכסה אותו; הרמב"ם מסביר שיש מטפחת ללא רדיד, כלומר השיעור מכוסה. דומה שיש עניין אחד לשניהם. יש שני עניינים בכיסוי השיער. קלתה קשור בצניעות, לדעת רש"י מה שלא צנוע זה הפיזור של השיער, ולדעת הרמב"ם הגילוי של השיער הוא לא צנוע. לשיטת שניהם, דת משה תובעת צניעות, ודת יהודית מוסיפה נדבך של מכובדות.
• חצר: לבוש קשור במיקום ובהקשר החברתי של אותו מיקום. אנחנו הולכים בבית בלבוש שונה מאשר בשוק. לכן יש הבדל בין שיער בחצר לעומת השוק. לדעת רש"י ותוספות בחצר מותר אף ללא כל כיסוי; לדעת ערוך ותר"י בחצר יש ללבוש קלתה.
• ברכות כד, שיער באשה ערווה. סוגייה זו היא בהקשר של קריאת שמע מול שער אשתו, הקשר מאד שונה מההקשר של דת יהודית.
• רמב"ם כתב שגם פנויות צריכות לכסות שיער ראשן, מסתבר מאד כביטוי לצניעות. חלקת מחוקק אה"ע כא, הגביל לאלמנה וגרושה.
• נראה להפגיש בין הצדדים: לבוש כקוד חברתי בשוק קובע גבולות בין מי שבא במגע אחד עם השני ולכן מביא לידי צניעות, כמו ענידת טבעת שנועדה לסמן שאדם נשוי.
• סיימנו בעיון בתשובות אחרונים – חתם סופר שמחייב כיסוי כל השיער אף בבית וגרמ"פ חולק; המצב בליטא ובמרוקו שלא הקפידו על כיוסי ראש ואיך הפוסקים התמודדו.