מראי מקומות

א. מקורות תנאיים

• משנה כתובות יג:י
• תוספתא כתובות יב:ה [בשלב ראשון תעיינו בנוסח שלפנינו (הנוסח שברודי מציע בספרו על משנה ותוספתא כתובות); לאחר העיון בסוגיות התלמודים, מטיבי לכת מוזמנים לשוב ולעיין בעדי הנוסח של התוספתא ובתוספתא כפשוטה]
• להרחבה – מומלץ לעיין במשניות נוספות בהן מופיע 'שלש ארצות'

ב. סוגיות התלמודים – שלש ארצות

• כתובות קי: 'בשלמא נכרך… לכרמים'
• ירושלמי כתובות יג:י 'מתניתא… בודק'
• קי. תד"ה שלש ארצות; ריטב"א ד"ה מתני' שלש ארצות; רא"ש יג: יז
• סכמו לעצמכם מה העקרונות המנחים בשיטות הראשונים בבחירת מקום מגורים

ג. הכל מעלין לארץ ישראל

• כתובות קי: המשנה וסוגיית הגמרא עד 'יוציא ויתן כתובה'
• רמב"ם אישות יג:טז-כ

ד. להרחבה

• הדיון ברא"ש וסיכום שיטת ר"ת הוא קצה של קרחון של דיון ענף אצל בעלי התוספות על התוספא והירושלמי, בלי נדר אוסיף את התשובות במהלך הבוקר

תקציר השיעור

• משנה כתובות מציגה תמונה שליוה של קביעת מקום מגורים. נראה שהמשנה מתארת זוג שכבר בחר מקום מגורים וחי בו, והיא קובעת להלכה שלא ניתן לשנות ללא הסכמה. ללשון 'אין מוציאין' יש צליל שווה, הן האיש והן האשיה לא מוציאין.
• סוגיית הבבלי ממשיכה את ה'ניגון' של המשנה, היא מסבירה שאין מקום מגורים משובח יותר באופן אובייקטיבי, הכל עניין של התאמה, ולכן אין לשנות ללא הסכמה. הרושם הוא שאין מתח סביב בחרית מקום מגורים.
• תמונה שונה מצטיירת בתוספתא ובירושלמי, שצמצמו את דין המשנה, והחזירו אותנו לשאלה הקמאית כיצד נקבע מקוםם המגורים הראשון בשעת הנישואין. יש חילופי נוסח מרובים בתוספתא ובירושלמי וראשונים נחלקו אודות השיטה ההלכתית העולה מהם.
• שיטת ר"ת היא שמקום המגורים נקבע לפי האשה, שחשוב לה יותר לגור קרוב למשפחתה, והוא גורס בתוספתא שכופים את האיש. שיטת הרמב"ם והמהר"ם היא שהאשה הולכת אחרי האיש, למעט יוצא מן הכלל אותו מתארת המשנה.
• אף שנראה שהתוספתא והירושלמי חולקים, ר"ת ומהר"ם הציעו ליישב ביניהם.
• הכל מעלין לא"י: לשיטת הירושלמי האיש כופה את האשה. לשיטת המהר"ם נראה שיסוד הדין הוא שהאיש כופה את האשה לבוא למקומו אבל לא למדינה אחרת; א"י נחשבת מקומו של כל יהודי. לשיטת הבבלי נראה שא"י נחשבת מקום מגורים טוב יותר, ולכן ניתן להעלות לשם [אף לשיטת רשב"ג, זה נחשב נוה יפה אובייקטיבית]