מראי מקומות

• נסו להגדיר את המתח הבסיסי בסוכות סביב גשם – מה הרקע למתח המובנה בחג – מה בין 'ובחג נידונין על המים' ובין גשם בסוכות שהוא 'אינו סימן ברכה'?
• ברכת גבורות – מה תוכנה, ומה משמעות הדיון האם להזכיר רק בעונתה?

תקציר השיעור

• איבעיית הגמרא האם ללמוד מלולב או מניסוך המים – יש הרבה קשיים בטיעון שניתן לנסך ניסוך המים בליל החג; דומה שיש לקרוא את הגמרא שהיא באה לשלול את הרעיון שמזכירים גשמים בליל החג, כגי להעלות את האפשרות הזאת היא נקט עמדה שניסוך המים יכול להיות בלילה.
• הרציונל להזכיר כבר בליל החג הוא שחג הסוכות כבר התחיל, ומטבע הברכה של התפילות כולל הזכרת גבורות גשמים. הכיוון אליו הסוגייה הולכת, הוא הכיוון בכל הדעות בסוגייה – ]תרון המתח בין ריצוי על המים ובין סימן קללה הוא 'לחצות' את ההזכרה – בחלק של החג לא נזכיר כי זה סימן קללה; בחלק הזכיר כי מרצים על המים בחג. התנאים נחלוק כמה לחצות – האם משעת נטילה או משעת הנחה [מיוחס לרש"י כותב שהכוונה להושענא רבא]; בהמשך ננגלה עמדות שמהיום השני או המהיום השישי. נזכיר שעיקר מצות סוכה היא בליל חג ראשון, וכך ההימנעות מהזכרה בליל החג מביאה בחשבון שגשמים בחג הם סימן קללה.
• מאירי חולק וסבר שאין ניסוך המים בליל חג ראשון, ומביא 4 גרסאות לסוגייה.
• הדיון על תחיית המתים – למה תחיית המתים כל כך מודגשת בבברכת גבורות? האם מבקשים תחיית המתים? נלך בעקבות רמב"ם במאמר תחיית המתחם – תחיית המתים היא תיאור אולטמטיבי של נס שמטאת את היות הקב"ה בורא העולם, אולם מוות הוא אבסלוטי ואנחנו לא חיים מתות ממד שהמוות ארעי. אנחנו מזכירים בברכת גברות את יכולת הנס של הקב"ה; לא מבשקים שיעשה זאת. דיון הסוגייה על גשמים הוא האם הוא דומה לתחיית המתים, הזכרת יכולת, או האם היא ריצוי, הזכרה כהכשרת קרקע לבקשה.
• המתח בסוכות הוא פשוט – יש לחג הסוכות אופי כפול; הוא רגל והוא מחגי החודש השביעי. הרגל זועק אסיף וסוכה ולא רוצים גשם; החודש השביע זועק דין וריצוי על הגשם לקראת החורף הממשמש ובא.