מראי מקומות

• ט: המשנה – השוו לתוספתא בבא קמא א: א
• ט: רש"י ד"ה הכשרתי את נזקו וד"ה הכשרתי במקצת נזקו
• ט:, ת"ר כל שחבתי… קא גרים' וברש"י ד"ה שור דרגיה וד"ה לנתורי ותד"ה שור
• מבקש לעיין במקבילות נט: וכב: – שימו לב להקשר הדיון בסוגייה כב:
• רמב"ם נזקי ממון ד:ו ובהשגת הראב"ד; שם, יב: ח ובהשגת הראב"ד
• רמב"ן מלחמת השם ב"ק נב: 'ועוד מצאתי… חייב'
• להרחבה – רשימות שיעורים ד"ה ענין מסירת נזקין לחש"ו; חידושי שרידי אש ד"ה נראה

תקציר השיעור

• אתגר לשוני בלשון המשנה – שימוש כפול במונח 'הכשרתי'. יש ברש"י שני הסברים – האם 'הכשרתי' הכוונה שהאחריות לכך שהנזק אירע מתוך רשלנות שלי או האם הכוונה שעליי לתקן את הנזק באמצעות תשלום.
• בתוספתא יש אותו שימוש בביטוי הכשרתי באותו מובן – אחריות על הנזק
• דיון הסוגייה על שור ולעומת אש – מחלקות הראשונים האם מדובר בשור קשור כראוי [רמב"] או שור שאינו קשור כראוי [ראב"ד]
• שור דריכ לנתוקי – תוספות מפרשים שהחש"ו יפתח את הקשר; רמב"ם וראב"ד מפרשים שהקשר ייפתח מאליו.
• הסבר שיטת הרמב"ם – קשירה של שור אינה מסלקת את השומר, הוא חייב להיות הדמות האחראית על הקשירה, בדומה לחברה הנדסית שאחראית על תחזוקה של מעלית. מסירה לחש"ו דומה להסרת האחריות והעברתה לחש"ו והשומר מתחייב על עצם הסרת האחריות. הסבר מעין זה מפורש במלחמת השם על שיטת רש"י שהחש"ו פתח את הקשר – '… אלא ודאי בשקשר כראוי או שכסהו כראוי לנופל זה וגלוהו חרש ושוטה עסקינן. דכיון דהוה ליה למיתי לאחר זמן ומיחזי אי נתק ונתר על ידי הגמלים או רוב הדריסה ולא אתא, פושע הוא, ואע"פ שלא נתק ונתר אלא שגלוהו מתחלה חרש שוטה וקטן חייב, אע"פ שאין לחייבו על מעשיהן, משום דהוה ליה תחלתו בפשיעה וסופו באונס'.
• במסר גחלת פטור כי הגחלת נחשבת אינה זקוקה לשמירה, ולכן אין חובה שיהיה אחראי עליה.