מראי מקומות

• כתובות מח. 'ואמר רב חסדא… דתינוול' – גמרא עם רש"י
• מומלץ לעיין במשנה קד: ובגמרא קו: (שורה אחרונה)  'איתמר רב אמר… דתינוול' (קז:)
• מח. תד"ה ולא שאני, הכי גרסינן, תכשיט.
• מח. ריטב"א ד"ה מי שנשתטה וד"ה אמרי דבר אחר
• רמב"ם אישות יב: טז-יז [להרחבה – ר"ן על הרי"ף, יח. 'ונ"ל דאע"פ… אפילו אמיד']; רמב"ם אישות יג: ז
• רמב"ם נחלות יא: יא; ר"ן על הרי"ף כתובות יז. ' ומצאתי… אבל צדקה מנין'; כסף משנה נחלות יא: יא [להרחבה – קצות החושן רצ: ג]

תקציר השיעור

סוגיית כתובות מח, א, עוסקת בדין מי שנשתטה או הלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות. הסוגייה מבחינה ביניהם – מי 'שהלך לדעת', למדינת הים, היה יכול לצוות לתת מזונות ולכן חייב רק במזנות אשתו שהתחייב להם בכתובה, אולם לא זנים מנכסיו את בניו ובנותיו שהוא זן מרצונו החופשי. לעומת זאת, מי 'שהלך שלא לדעת', נשתטה, זנים אף את בניו ובנותיו, ואף דבר אחר.
רש"י מסביר שברירת המחדל שאנשים זנים את ילידיהם מרצונם החופשי ויש אומדנא שכך הוא חפץ, ורק שבמי שהלך למדינת הים ולא צווה להם מזונות, זה כאליו אמר במפורש שלא לתת להם. יש כאן השתקפות של הרצון במזונות הילדים, יש אמודנא שכך אנשים רוצים, וגם מבט לחשיבות החובה מול האשה, במקרה שהוא מנסה להתנער מחובתו.

דבר אחר – מהסוגייה קז ברור שהדיון מוסב על 'מי שהלך'. לרוב 'דבר אחר' זה בהקשר של מונח שלא רוצים לאמור בקול רם או כי מדובר בתועבה או משיקולי צניעות. לכן הדהש מדובר בתכשיט פשוטה יותר, יש חידוש בעמדה שזה צדקה. ייתכן שרב יוסף הציע צדקה כי מזונות בנים ובנות נכרך בסוגייה מט בצדקה. כך שיש כא שתי קריאות של הברייתא.
רב חסדא – תכשיט – בניגוד למזונות האשה; רב יוסף צדקה – המשך לקביעה שלא גובים מנכסיו למזון ילדיו.

תכשיט – תוספות העירו שבעל חייב לתת לאשתו תכשיטים, ותירצו שזה רק כשהוא נמצא. יש כאן אמירה מאד חשובה על חובות הבעל -אמנם יש כאן חוב ממוני שניתן לגבייה, אבל יש גם מימד 'אישות', שקיים רק כשהם יחד.

'דבר אחר' במי שנשתטה – רש"י העביר את הדיון על דבר אחר למי שנשתטה, ולשיטתו במי שנשתטה לכו"ע יש תכשיטים. כך שהאומדנא היא לא רק למה שחייב אלא גם למה נעשה מרצון. תלמידי רבנו יונה סברו ההפך, וכך הגרסה בכ"י וטיקן 130 – הבעל לא מעוניין שאשתו תתייפה כשהוא שוטה, ולאן אין לתת לה תכשיטים.