מראי מקומות

א. תפילת הערב אין לה קבע

• משנה ברכות ד א
• תוספתא ברכות ג, א-ב
• ברכות כו:, "ומפני מה אמרו תפילת הערב.. כל הלילה"
• ברכות כז:, "מאי אין לה קבע.. כדברי האומר רשות"
• יומא פז:, "אמר רב.. חובה קאמר".
• ירושלמי ברכות ד, א, "אמר ר' יעקב.. שלערב".
• פירוש המשנה של הרמב"ם ברכות ד, א, "תפילת הערב.. שתעלה השמש"
• רמב"ם תפילה פ"א ה"ו; פ"ג הל' ו-ז; פ"ו ה"ז; פ"ט ה"ט; פ"י ה"ו

ב. גאונים וראשונים דנים על סוגיות מהם משמע שתפילת ערבית חובה

• הלכות גדולות, א', מה' הילדסהימר ירושלים, עמ' 29 שו' 23, "אבל היכא.. והדר מצלי".
• רי"ף, יח: ברב אלפס לברכות, "מאי אין לה קבע.. חידוש התפילה".
• כו. תד"ה טעה ולא התפלל (מקבילה ביומא פז: תד"ה והאמר רב).
• ראבי"ה, א', סימן פג, עמ' 59 שו' 3, "וקיי"ל טעה… חידוש התפלה" (שו' 12).
• להרחבה
  • תשובות רב נטרונאי, מה' י' ברודי, א', סימן עב, עמ' 180-183.
  • תשובת רב שרירא גאון באוצר הגאונים, חלק התשובות סימן קעו (עמ' 67 ואילך).
• חידושי רבנו חיים הלוי, הלכות תפילה פ"י ה"ו; אגרות הגרי"ד הלוי, הלכות תפלה פ"י ה"ו, עמ' לח.

תקציר השיעור

• 'תפילת הערב אין לה קבע' ההקשר של המשפט הזה במשנה הוא זמני תפילה, ולכן בסוגייה כז: הצעת הביאור הראשונה שתפילת הערב כל הלילה. הגמרא מציינת שאז היה ניתן פשוט לכתוב 'זמנה כל הלילה' ולכן היא מציינת שמשמעות המשפט הוא שתפילת ערבית רשות.
• המשפט הזה מופיע גם בתוספתא ברכות ג,א, ושם הנושא הוא כנגד מה תיקנו תפילות. בתוספתא המשפט 'תפילת הערב אין לה קבע' מתבאר שאין כנגד מה לקבוע אותה, בלשון הבבלי -רשות. כך גם מתבאר המשפט בירושלמי ובבראשית רבה – שחרית ומנחה הם כנגד תמידין; אין כנגד מה לקבוע את תפילת ערבית. יש שם דעות חולקות שקבעו אותה כנגד הקטר אברים ופדרים; מתפרש במקורות א"י שהכוונה שיש אף לערבית קבע.
• ברייתא בבלי ברכות כו:- תפילת הערב אין לה קבע והיא כנגד אברים ופדרים. בכך יש פילוג בין לשון מקורות א"י ובין לשון הבבלי. לשיטת הבבלי, אף אם ערבית כנגד אברים ופדרים, עדיין אין לה קבע. נבקש לעמוד על פשר ערבית לפי זה. מצד אחד אין לה קבע, אולם מצד שני היא נקבעה כנגד אברים ופדרים.
• יסוד השאלה האם ערבית רשות או חובה תלוי בפשטות ביסוד התפילה. אם תפילה כנגד תמידין הרי שערבית רשות; אם תפילה כנגד אבות, אין סיבה שהיא לא תהיה חובה.
• גאונים וראשונים שמו לב שיש סוגיות שמתייחסות לערבית כחובה-יש לה תשלומין, ומי שטעה בליל ראש חודש לא חוזר רק כי לא מקדשים את החודש בלילה. יש מבעלי התוספות שהציעו שכל הסוגיות האלו הן למ"ד שתפילת ערבית חובה. הראבי"ה הציע שהן בשבת ור"ח אז תפילת ערבית חובה כי יש בה קידוש היום. ברם, גאונים וראשונים הציעו שהם נשנו גם למ"ד שתפילת ערבית רשות. יש שכתבו שאין חובה להתפלל אולם מי שהתפלל חייב להתפלל כדין. יש שכתבו שכל ישראל קיבלו עליהם כחובה את תפילת ערבית.
• שיטת הרמב"ם- הרמב"ם כותב שתיקנו תפילת ערבית אולם היא אינה חובה כשחרית ומנחה. הוא מבאר את הדבר-ערבית תוקנה כנגד 'ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה' אולם אין קרבן שהיא תוקנה כנגדו. אברים ופדרים אינם קרבן בפני עצמו אלא הקטרת האברים של התמידים. חשוב לציין את קיומם כדי להדגיש עבודת המקדש נמשכת לתוך הלילה, אולם אין לתקן תפילה כנגדם. וכך, שחרית ומנחה הם גם כנגד תמידין וגם מדין 'אשיחה ואהמה'. לכן יש להם זמן מוגדר-זמן התמיד. אולם ערבית היא רק כנגד 'אשיחה ואהמה', ולכן הרמב"ם ציין שאין מדקדקין בזמנה [ניתן להקטיר את האברים גם ביום].
• ברמב"ם עולה שמכוח 'תפילת ערבית רשות' היא שונה מתפילות אחרות: כפי שצויין אין מדקדקין בזמנה; אין לה חזרת הש"ץ; מי שהתחיל על דעת חובה ונזכר שכבר התפלל, בשאר תפילות פוסק ובערבית ממשיך. הגר"ח זיהה את 'רשות' עם 'נדבה'; הגרי"ד מבחין ביניהם. לשיטתו, ערבית תוקנה כתפילת רשות, אולי כל עניינה היא מלחמה בסכנה שכל התפילות הן קבע; יש תפילה אחת ביום שמתפללים אותה אף שאינה קבע-משמר את המתח הראוי בין קבע לתחנונים.