מראי מקומות

א. משנה ותוספתא

1. עיינו במשנה ב"מ פ"א מ"א ובתוספתא ב"מ פ"ח הל' כ-כא.

2 נוסח המשנה:

• עיין בנוסח המשנה בכ"י קויפמן ובפירוש המשנה של הרמב"ם מה' הרב קאפח, ובצד. רש"י ד"ה השואל ה"ג. לאיזה נוסח מתנגד רש"י ומדוע? עיין צה. בסוגייה על פשיעה בבעלים.
• השווה בין נוסח המשנה המצוטט בסוגייה שם ובין נוסחו בתחלת הפרק.
• להצעה על נוסח המשנה בתוספתא ובמכילתא דרשב"י – עיין תוכ"פ עמ' 269 שו' 57-58.

3. זיקת המקורות התנאיים ללשון הפרשה:

• ראה את האמור בסוגייה של פשיעה בבעלים צה.-: על הפער בין המשנה ובין הברייתא.
• השווה את נוסח הברייתא בגמרא לנוסחה בתוספתא. איזה משפט בעל זיקה ללשון הכתוב נמצא בתוספתא אך אינו בבבלי?
• אילו קריאות של "אם שכיר הוא" מצוי במקורות אלו?

ב. סוגיית הגמרא

1. למד בבקיאות צה. "איתמר פשיעה בבעלים" עד צו. "אורחיה דקרא הוא" (בשלב זה נדלג על איבעיות רמי בר חמא); צז. "אמר רבא האי מאן… דנפק".
2. נתח את מבנה הסוגיות ביחידה צה.-צו. זהה את המקורות התנאיים המצוטטים.
3. שים לב לסדר הדורות של האמוראים בסוגיות אלו. מדוע הוקדמה היחידה על פשיעה בבעלים?
4. אם כי דלגת על רמי בר חמא, שים לב למפנה בדרך הדיון לעומת הסוגיות הקודמות, דבר המתבטא גם בצז..

ג. יסוד הדין

1. שים לב למוסכמה בספרות התנאים לגבי הזמן בו המשאיל מושאל או מושכר לשואל.

• כיצד נקרא הפסוק על ידי התנאים?
• מדוע הרגע הקובע הוא שעת השאלה? איזו הבנה של הדין טמונה כאן?

2. רב המנונא:

• כיצד הוא קרא את הפסוק? ראה את לשונו ואת סיכום שיטתו על ידי הגמרא.
• כיצד הוא הבין את יסוד פטור בעליו עמו? ראה את דברי המשך חכמה לשמות כ"ב, יג בסוגריים בתחלת הדיבור, מה' קופרמן עמ' שעג. צרף לזה את הסבר החינוך (דף מקורות 8).
• אם זהו יסוד שיטתו, מדוע נדרש בעליו עמו גם בשעת שאלה? שים לב שהמשנה לא מצוטטת כקושייה על רב המנונא.

3. פשיעה בבעלים:

• מדוע אין דיון מסודר על שאלה זו בספרות התנאים? עיין היטב בדיון בברייתא הקודמת. האם היא דנה בשומר שכר לכשעצמו או שדנה בו עקב דיונה בשואל? (אולם השווה למכילתא דרשב"י).
• במידה ואין פטור בעליו עמו ביחס לפשיעה – מה יש לגזור מכך לגבי הגדרת מעמד שואל במקרה של בעליו עמו?
• עיין במשך חכמה הנ"ל ובפירוש העמק דבר לשמות כ"ב, יג. שים לב שההסבר שהם מציעים מתקבל בעיקר למ"ד שחייב בפשיעה בבעלים, אם כי הם מנסים להציעו גם למ"ד שפטור.

4. רמב"ם שכירות פ"ב ה"ג ובהשגת הראב"ד.

• מדוע סבר הראב"ד שאין לפטור פשיעה בבעליו עמו אם פושע כמזיק?
• עיין ש"ך חו"מ סימן ס"ו ס"ק קכו.
• ניתן לצרף כהסבר אפשרי לדברי הש"ך את פירוש הרלב"ג לשמות כ"ב, יג.