שיעור 1 – משנה כתובות פרק ד' – רקע מקראי, תוכן ומבנה

הרקע המקראי למשנה כתובות פרק ד' רמוז בפרק עצמו – פרשת מפתה, תפושה (אנוסה), מוציא שם רע, אמה עבריה והפרת נדרים. בעקבות פרקים קודמים שבנויים על פרשיות אלו (פרק א' מתמקד בטענת בתולים, פרק ג' באונס ומפתה), חציו הראשון של פרק ד' עוסק ברשות האב על הבת – התשלומים ניתנים לאב ויש לו זכות להפר נדרים.
משמעות המצב שבת נתונה ברשות אביה – דיון של התלמידים בשיעור האם זה כי ילדים הם של האב (לשון הרמב"ם תשובה ו:א – בניו הקטנים של אדם כממונו) או האם זה דווקא ביחס לבת, ובגלל המציאות החברתית שנשים היו זקוקות לגבר שיגן עליהן ויפרנס אותם. זה כמובן תלוי בהבנת קידושין עצמם – האם יש ממד קנייני או האם הם מבטאים חלות של קידושין ולא בעלות.
סקרנו מציאות חברתית שבעולם של עבודה פיזית וללא טכנלוגיה שמקלה על ניהול משק בית, שנשים היו טורחות הרבה בעבודה במשק בית אך לא נוטלות חלק בשוק העבודה, ולכן היו זקוקות לגבר שיפרוס עליהן את חסותו. בהקשר הזה הוזכרו 'טב למיטב טן דו' ודין קידושי מאון. זה גם הרקע לתיאור במשנה של מעבר מהאב לבעל, ונראה שהוא מתואר כמתרחש בנערות כי אז הנערה נעשית בשלה להיות אשה שמתחתנים איתה.
הנתון שהבת ברשות אביה – יש לו צליל בעלות, אבל הצד השני של המטבע הוא שהאב לוקח אחריות על בתו משום שהיא שלו והוא דואג לה ומגן עליה.
מבנה הפרק – הפרק מחולק לשתי חטיבות – חטיבה א משניות א-ו עוסקות בחלקן הראשון בשאלה מי זוכה, הבת או אביה; חצי שני עוסק בהבדל בין אב לבעל ובמעבר ביניהם. האב 'זכאי' והבעל 'חייב'.
חטיבה ב – עוסקת בחובות הבעל ויש לה סגנון ברור 'לא כתב לה… חייב מפני שהוא תנאי בית דין'.