מראי מקומות – 'מיטב' במקורות התנאים

• משנה בבא קמא א: א-ג
• משנה גיטין ה: א
• מכילתא דרבי ישמעאל מסכת נזיקין פרשה יד – ראו את חילופי הנוסח
• מכילתא דרשב"י שמות כב: ד [מהדורת אליאס עמ' 358]

תקציר השיעור

• במכילתא דר"י בכתבי היד נוסח מחלוקת ר"י ור"ע הוא 'מיטב שדהו ומיטב כרמו של מזיק דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: לא בא הכתוב ללמדך אלא ששמין נזקין בעדית, קל וחומר להקדש'.  נוסח הברייתא במקבילה בירושלמי דומה. לעומת זאת בדפוס ראשון של מכילתא, נוסח דברי ר' ישמעאל הוא 'מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל'. ייתכן ויש כאן עמדה שיש להבחין בין שדה ובין כרם; הורביץ מבקש להגיה ולגרוס 'מיטב שדהו של ניזק', ובכך השווה את נוסח המכילתא לנוסח הברייתא בבבלי ב"ק ו:. נראה שנוסח כתבי היד הוא הנוסח המקורי במכילתא; נוסח דפוס ראשון נעשה כניסיון להתאים לבבלי. יש בברייתא בבבלי שני הבדלים לעומת נוסח הברייתא במכילתא – 1. יש שתי צלעות; 2. גורסים בר"י – ניזק. נראה שדפוס ראשון הוסיף צלע נוספת על פי נוסח הבבלי 'ומיטב כרמו של ניזק' אולם השאיר את נוסח הצלע הראשונה 'מיטב שדהן של מזיק' על כנו; הגהת הורביץ משלימה את התאמת הברייתא במכילתא לברייתא בבבלי. אולם נראה שהנוסח המקורי במכילתא הוא נוסח כתבי היד.
• ניתן את דעתנו גם ללשון ר"ע במכילתא – לשונו זהה ללשון משנה גיטין ה: א – 'לא בא הכתוב ללמדך אלא ששמין נזקין בעדית, קל וחומר להקדש'. נשים לב שיש בדבריו שתי טענות – 1. שמין; 2. מעבר מ'מיטב' ל'עידית'.
• הסבר המחלוקת פשוט – נראה שר"י משקף את פשוטו של מקרא שיש להצריח שדות ולתת לניזק את מיטב שדהו של המזיק [ראה שיעור 1]. ברם, שווי השדה של המזיק לא חופף בהכרח לשווי הנזק. עיקר טענת ר"ע היא 'שמין' – תשלומי נזק צריכים להיות בגובה הנזק ולכן אין לקבל את עמדת ר"י שמצריחים שדות. ממילא היה על ר"ע לתת פרשנות חדשה לדין 'מיטב' – עיקרו שאת תשלומי הנזק גובים מעידית. בכך ר"ע שינה את כל מהות דין 'מיטב'. לר"י מדובר בדין שקובע את גובה התשלום ואילו לר"ע מדובר באמצעי תשלום – גובים את סכום השומא המדויק של הנזק מעידית.
• הבבלי ב"ק ו: מאמץ לגמרי את עמדת ר"ע העקרונית [שהיא סתם משנה בגיטין פרק ה] ומפרש באופן זה גם את ר"י, ועדיין יש בו שרידי תפיסה ש'מיטב' קובע את שומת הנזק – ראה בשיעור הבא.