שלוחו של אדם כמותו בספרות התנאים

1. משנה ותוספתא:
   • משנה ברכות ה, ה.
   • תוספתא תענית ג, ב.
2. מדרשי הלכה:
   • מכילתא מסכתא דפסחא פרשה ג, "ויקחו להם… כמותו.
   • מכילתא מסכתא דפסחא פרשה ה, "ושחטו אותו… עמותו".
   • מכילתא משפטים מסכתא דנזיקין פרשה ב, "ורצע… ולא שלוחו".
   • ספרי במדבר פיסקא קנג, "אמר לאפוטרופסוס… כמותו".
   • ספרי במדבר פיסקא קנד, "אמר לאפוטרופסוס… כמותו".
   • ספרי זוטא פרק יד פסוק לד (לדברי ר"ש ליברמן, טקע זה הינו ממדרש ל"ב מידות, ראה תוספתא כפשוטה לתענית עמ' 1103).
3. מפה את המקורות התנאיים:
   • אילו מקורות ראשוניים יותר ואילו מקורות דנים ביכולת להרחיב את גבולו השליחות?
   • מה המכנה המשותף של המקרים ב"גרעין הראשוני" של המקורות, מה פירוש המונח "שלוחו של אדם כמותו" במקורות אלו? מהי המחלוקת אודות הרחבת שליחות לתחומים נוספים?
4. שים לב להעדר דרשה לשליחות בגט. האם זה חובר למה שלמדנו (דף מקורות 1) על משנת "בראשונה"?

ב. ירושלמי קידושין ב א

1. ירושלמי קידושין ב א, "מניין ששלוחו של אדם… שלא מדעתו"; שם בהמשך, "אית מתניתא… אדניו" (מומלץ לעיין במהדורת מנחם כ"ץ – יש עותק באתר).
2. שימו לב ליחס בין סוגית הירושלמי ובין מקורות התנאים.
3. שים לב היטב לטענת הסוגיה "אין תימר אדם מפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו לית יכיל". מה התפיסה המשתקפת כאן ביחס לגדרי שליחות?
4. מקור לשליחות בגירושין – ירושלמי גיטין ו, א, "והא תנינן ונתן… ונתן ונתן".