מראי מקומות

• משנה ברכות ד, א
• משנה עדויות ו, א
• תוספתא ברכות ג, א (השוו לנוסח הברייתא ברכות כו:)
• בבלי ברכות כו:, "רבי יהודה אומר… והצל צונן הוי אומר בארבע שעות"
• ירושלמי ברכות ד, א, "מדברי תורה… נשחט בערבית".
• ויקרא רבה, פרשה יב ד"ה א"ר יודן.

תקציר השיעור

יש 3 מחלוקות בין רבי יהודה וחכמים על זמני תפילה – שחרית, מנחה ומוסף. כדי לבחון האם יש יסוד משותף לשלושת המחלוקות, יש לבחון כך מחלוקת בפני עצמה, ובאסיף לבחון את הקשר ביניהן. כפי שכבר ראינו בשיעור 2 – יש שני כיוונים באופן קביעת זמני תפילות. כיוון אחד בודק את זמני התמיד; הכיוון השני בוחן זמני יום ולילה. הכיוונים נפגשים כי התמיד מכוון לבוקר ול'בין הערביים'.
רוב השיעור עסק בזמן שחרית. בתוספתא מפורש שהזמן נקבע לפי הזמן של תמיד של שחר.
שיטת חכמים פשוטה להסבר – חוצים את היום לשניים – הבוקר הוא עד חצות, והחצי השני של היום הוא זמן תמיד של בין הערביים ומנחה. הסוגייה דנה בשיטת רבי יהודה. ששיטתו דורשת הסבר – מה טיב 4 שעות.
בירושלמי שני כיוונים – 1. מעדות למד רבי יהודה – רבי יהודה בן בבא היעד שפעם קרב התמיד בארבע שעות; 2. זה סוף הבוקר – 'וחם השמש ונמס'
הבבלי מתקשה להבין את דין 4 שעות והוא ראה העדפה ל-3 שעות שאף הוא בנוי על חצייה – חוצים את החצי הראשון של היום. לכן הבבלי בחן אפשרות ש'עד ולא עד בכלל'.
סופו של דבר, הבבלי מביא אף הוא את העדות של רבי יהודה בן בבא.
בסוף השיעורר התחלנו לעסוק בדין זמן מנחה – האם הזמן מתחיל בחצות או בשש ומחצה.