מראי מקומות

• ז. 'רמי ליה אביי… מדעתו משמע'; דלגו לדף ז עמוד ב, 'מכל מקום קשיא… עלה זבינא' [מטיבי לכת מוזמנים ללמוד גם את הצעת ההסבר של אביי]
• ט. 'רב הונא אמר… קמ"ל'
• ט. – רש"י ד"ה רב הונא אמר; רי"ף (ג: ברב אלפס), 'והאי דבעינן… דבתראי נינהו'; תד"ה רב הונא אמר [מומלץ לעיין בתוספות תלמיד רבנו תם ד"ה רב הונא]
• מה השאלה שהטרידה את רב הונא? מה השאלה שהטרידה את אביי?
• עמוד על סדר הדורות של האמוראים בסוגייה, נסה לשחזר את הסדר הכרונולגי של הדיון
• למטיבי לכת – ירושלמי גיטין ה,א 'שדהו… מחלטין לו קרקעות'
• להרחבה – רמב"ן קידושין ב, א ד"ה בדינר

תקציר השיעור

• ז. – אביי מציב סתירה בין דין 'מיטב' ובין דרשת 'ישיב לרבות שווה כסף ואפילו סובין'. הסוגייה מביאה כמה הסברים: 1. בעל כרחו משלם מיטב – לפי הסבר זה דין מיטב אינו מדין תשלומי נזק אלא הרתעה למי שגורר את הדיון לבית דין. 2. הסבר אביי 'כדהשתא' – יידון בשיעור הבא. 3. רבא – מכל דבר שמשלמים יש חובה לתת אותו ממיטב של אותו סוג תשלום. 4. רב פפא – כל מילי מיטב הוא. יש כאן תפיסה של מיטב – היתרון של עידית הוא שקל לסחור בו ולמכור אותו, לקבל תמורתו תשלום. ממילא שכל מטלטלין הם מיטב.
• המשך הסוגייה הוא בט, א, בדברי רב הונא 'או כסף או מיטב', וסובין ניתן רק אם אין כסף או מיטב. רש"י סבור שרב הונא בא לתרץ את שאלת אביי, תוספות חולקים וסוברים שרב הונא מוסב כלפי המשנה.
• תוספות מציינים שהרי"ף פוסק כרב פפא שהוא בתראי, ור"ת חולק ופוסק כרב הונא. הרי"ף בעצם שם לב שרב הונא קודם כרונולוגית לרב פפא. הוא בחר לפסוק כמי שהוא הבתראי לפי הסדר הכרונולגי. אף ר"ת פוסק כבתראי, הוא פוסק כמו הבתראי ברצף של הסוגייה. כלומר, העורך הביא את רב הונא אחרי רב פפא כדי לתאר אותו כבתראי של הסוגייה.
• נעיין בסוגייה לפי הסדר הכרונולוגי. רב הונא שאל על כסף לעומת מיטב, שזה בעצם תשלומי בור לעומת תשלומי מבעה. תשובתו – או מיטב או כסף. השלב הבא היה לשלם ב'שווה כסף'. תשובת הסוגייה – בדלית ליה. אביי פותח שאלה חדשה – מיטב מול סובין. וכאן התשובות השונות בסוגייה.
• הר"ף והרמב"ם פוסקים כרב פפא; ר"ת כרב הונא.