פרק האומר – המשנה הראשונה

א. המשנה

מבנה המשנה
מיקומה בפרק וזיקתה למשניות הבאות (להרחבה – ר"ח אלבק עמ' 310, ד"ה הפרק השלישי)
חשוב על הרקע הריאלי של המקרים (הערה – במהלך לימוד דיוני הראשונים, נבחין כי הם מציגים תפיסות שונות בעניין זה).

תד"ה האומר
רמב"ן ד"ה והלך זה
רשב"א ד"ה והלך וקדשה (שאלה למחשבה – מה מאפיין את המקרים בהם אומרים אפקעינהו, ובמה הם נבדלים מהמקרים כאן?)

קידושין נח: "האומר לחבירו… ארעא דרבנן".
עיין בתוספתא יבמות פ"ד ה"ד.
עמוד על מבנה הסוגייה – על חלקיה השונים ועל הזיקה ביניהם. (מומלץ להיעזר ב"מעטה מחקרי" שהכין יכין אפשטיין).
ירושלמי קידושין פ"א ה"א, ס"ג ע"ג, "האומר לחבירו… יעזוב".
להרחבה – על השוואת נוסח הברייתא במקורות השונים, ראה תוספתא כפשוטה ליבמות עמ' 27 ד"ה מה שעשה עשוי.
אפיין את השאלות שעמדו על סדר יומם של האמוראים.
"מאי שנא התם" – אפיין את ההבדל בין שליח ובין חבר. ראה את היד רמה עמ' שמט-שנ.
רבה בר חנה ורב – ראשונים מצטטים בשם ספר מתיבות נוסח אחר לסוגייה.

ראה ספר מתיבות, מה' רב"מ לוין סימן כה, עמ' 39-38 ובעמ' 125 או באוצר הגאונים לקידושין, חלק התשובות סימנים שיז-שכה (עמ' 143-141).
ספר מקח וממכר לרב האי גאון, שער לח, ד"ה וכל מי (מה' ליפקוביץ עמ שנג).
תוספתא כפשוטה ליבמות עמ' 27 ד"ה ולהלן.
רמב"ם הלכות מכירה פ"ז הל' י-יב ובמ"מ; אישות פ"ט הי"ז ובהג"מ ס"ק ו.
להרחבה – רשב"א לב"ק קב: ד"ה ומסתברא (עמ' תקו-תקט); נתיבות המשפט סימן קפג ס"ק ד.
להרחבה – יד רמה ד"ה הנותן מעות, עמ' שנב-שנו.