מראי מקומות

א. מקורות יסוד

• משנה כתובות ד: ט
• תוספתא כתובות ד: ה
• בבלי כתובות נב: 'תנו רבנן אלמנה ניזונת… אדם חשוב שאני'.
• ירושלמי כתובות ד: י; ירושלמי בבא בתרא ט: ד, 'תני רבן שמעון… מילתא'

ב. מה בין פדיון לרפואה?

• רש"י נא. ד"ה חייב לרפאותה; תד"ה אמר
• נא. שיטה מקובצת בשם הרמ"ה ותר"י

ג. רפואה שיש לה קצבה – במהלך העיון שימו לב מה עמדת הראשונים על יסוד חיוב רפואה? האם יש אותו מחייב בבעל וביורשים?

• רמב"ם אישות יד: יז; שם, יח: ה
• ראב"ד בשיטה מקובצת בבא בתרא קמד: ד"ה וזה לשון הראב"ד
• ריטב"א נא. ד"ה ועוד אמר; ריטב"א סג. ד"ה ומה שכותבין; ריטב"א נח: ד"ה אמר רב ההונא
• רא"ש כתובות ד: כג; יב: א

ד. להרחבה

• תוספתא כפשוטה כתובות ד:ה
• ראבי"ה ד: תתקיט
• אחרונים נחלקו בפרשות שיטת הרא"ש – אבן העזר עט בית שמואל ס"ק א; אבני מילואים ס"ק ג

תקציר השיעור

רפואה לא מופיעה ברשימת תנאי הכתובה, לא במשנה כתובות ד: ו , ['יתר עליו הבעל שחייב במזונותיה בפרקונה ובקבורתיה'] ולא במשניות בהמשך הפרק, 'לא כתב לה… חייב שהוא תנאי בית דין'. והנה חובת הרפואה מופיעה במשנה כניגוד לחובת פדיון – בצד 'לקת חייב לרפאותה', המשנה מאפשרת לבעל לומר הא גיטיך והירפאי מכתובתיך'. רש"י מסביר שרפואה דומה למזונות, שם ברור שבעל שגירש את אשתו אינו חייב במזונותיה לאחר הגירושין. דומה, שמרוב שזה פשוט, שלכן המשנה לא טרחה לערוך את החילוק בין פדיון ובין מזונות, אלא בחרה לעשות כן ביחס לרפואה. זאת משום שרפואה 'נופלת' בין פדיון למזונות [ראה במהשך את הדיון על שני סוגי רפואה]. הכרעת המשנה שניתן לומר הא לך גיטך, היא שרפואה דומה למזונות. ועם זאת הרמב"ם כותב שאין זה דרך ארץ לעשות כן.
יש בראשונים שני הסברים לחילוק בין מזונות/ רפואה לפדיון. הרמ"ה ותרי בשטמ"ק מסבירים שחיוב מזונות היו יומיומי, ולכן הבעל מילא את חובתו שהתחייב בזמן הנישואין, ולא חל בזמן הנישואין חיוב מזונות לתקופה שלאחר הגירושין. מה שאין כן בפדיון, חובת הפדיון חלה ביום השבי והוא טרם פרע את החוב. ההבחנה הזאת מזכירה דברים שכבר עמדנו עליהם: ההבדל בין שוטף ובין אירוע ביטוחי. התוספות מציעים הסבר אחר: המזונות כנגד מעשי ידיים, ואלו הם בשוטף, והאשה כבר קיבלה תמורה למעשי ידיים שהיא נתנה לבעל. אולם הפדיון כנגד פירות, הוא אכל את הפירות ועדיין לא פרע דבר כנגדם. לשיטתם, המונע מלגרש הוא החוב הכספי. זה מחזיר אותנו לשיעור הקודם להסבר שיטת הרמב"ם שבפדיון לא יכול לומר הרי גיטיך בפעם ראשונה אך יכול לומר כן בפעם שניה. הצענו שמה שמונע בפעם ראשונה זה הפירות, ומה שמחייב לפדות בפעם שנייה זה האישות. כך גם כאן: האישות מחייבת לפדות, ומה שמונע את ההתחמקות זה הפירות. נראה שאין בזה בכדי לערער את תיאור חובת פדיון כחובת אישות; חובת האישות תקיפה רק כשהם נשואים, והכסף מתקף את המניעה של יציא הממערכת היחסים של הנישואין.
באשר להשוואה בין רפואה ובין מזונות: רש"י כותב שרפואה כמזונות, ותוספות כותבים שרפואה בכלל מזונות.
הברייתא נב: מבחינה בין שני סוגי רפואה ביחס לאלמנה: יתומים חייבים רק ברפואה שאין לה קצבה כמזונות, ואינם חייבים ברפואה יש לה קצבה. רש"י מבאר שהכוונה האם לרפואה יש קצבה; בשטמ"ק מבאירם שהכוונה היא לתשלום יש קצבה, והדברים קרובים והמווים שני צדדים של אותו מטבע. נפגיש את זה עם ביטוחי הבריאות כיום. רפואה שאין לה קצבה דומה לביטוח בריאות ממלכתי שמכסה רפואת משפחה בסיסית; רפואה שיש לה קצבה מדמה אירועים רפואים שכיום כלולים בשב"ן ובמשלים שב"ן. היתומים מתחייבים [כמו מדינת ישראל לאזרחיה בחוק בריאות ממלכתי] לרפואה בסיסית שוטפת כמזונות; אולם הם לא מתחייבים במימון אירועים רפואיים מיוחדים.
באשר לחיוס רפואה של הבעל: לדעת בעל העיטור אף הבעל חייב רק ברפואה שאין לה קצבה. אולם רוב הראשונים חולקים וסוברים שהבעל חייב גם ברפואה שיש לה קצבה, ונחלקו ביסוד הדין. לדעת הריטב"א יש תנאי כתובה עצמאי של חיוב רפואה, והוא כולל את כל סוגי הרפואה, עם קצבה ובלי קצבה. בחידושין לדף סג הוא כותב שזה כלול ב'אנא אפלח' שמכוון לתקופה בה האשה חולה [נראה שההסבר הוא כי אז אינה עושה מעשה ידיים ולכן עליו לעבוד קשה יותר]. בחידושין נח: הריטב"א כותב שחייה לרפאותה כדי שתשמשו. בביאור הדבר נראה ישש כאן תפיסה שחיוב רפואה שייך לתחום האישות, מחוייבות להיות יחד, מעין דברי ר' אריה לוין 'הרגל של אשתי כואבת לנו'. כוונתו בציון השימוש, הוא שהם פועלים כזוג. לשיטתו, יסוד חיוב הבעל שונה מהותית מזה של היתומים. ביתומים לא שייך היסוד של האישות, ומדובר בחיוב ממוני שמסווג תחת מזונות.  לעומתו, הרא"ש מדמה רפואה שאין לה קצבה למזונות ורפואה שיש לה קצבה לפדיון. כשם שהיתומים אינם חייבים לפדות כך אינם חייבים לרפא רפואה שיש לה קצבה;1 אולם הבעל חייב לפדותה ולרפא רפואה שיש לה קצבה. בית שמואל אבן העזר עט: אהבין שהכוונה שהם ממש כלולים בפדיון ומזונות, ולדבריו מי שתאמר איני ניזונית ואיני עושה אף אין לה רפואה. אבני מילואים שם חולק וסובר שרא"ש רק מדמה אותם אבל הם לא כלולים תחת פדיון ומזונות.
נחזור לדין המשנה שבעל לא יכול לומר הרי גיטך ולהיפטר מפדיון אבל יכול לומר כן ביחס לרפואה. דין זה מתאים יותר לשיטת הריטב"א שרפואה הוא תנאי כתובה עצמאי. לשיטת הבית שמואל ברא"ש ייתכן ויש להגביל זאת רק לרפואה שאין לה קצבה.